כשנכנסת לארץ הגמדים היית מופתע מהתגלית, שאלת גמד אחד שנראה
נחמד  איך זה הגיוני שכל כך הרבה אנשים לא צמחו לגובה.
איך זה אפשרי שטעות אחת חוזרת על עצמה פעמים רבות.
הוא לא ידע לספר על אחרים, אך בסיפורו שלו שיתף אותך. הוא סיפר
כי נולד במשקל רגיל, ללא תקלות ומחלות. אמו לא עישנה וגם לא
שתתה ולא עברה על חוקי ההיריון הלא כתובים, אך בילדותו פגש
אנשים גבוהים, הם לא היו מיוחדים פשוט יותר גדולים ממנו,
מבחינת גיל. הם צחקו ולעגו על גובהו, לא הבינו שהוא רק עוד
פעוט שלא אמור לצמוח. גם הוא לא הבין וחשב כי משהו לא מתנהל
נכון בגדילתו.
הפגיעה הקשה ורגשי הנחיתות שקעו עמוק בתוך הילד הקטן שעוד לא
ידע סבל מימיו. הוא סיפר כי הוריו גבוהים, סיפר כי כל משפחתו
בגובה נורמלי. מתוך סיפורו הבנת שהוא בעצמו לא ידע למה הוא
גמד, אחרי הכל הבדיקות בסדר וגם הגנטיקה. הבנת, כי הוא נשאר
תקוע.
תקוע מאחור, בתוך כאב שפעם היה.
גופו לא היה מסוגל לשאת כאב שכזה ולכן לא צמח לגובה. הוא לא
המשיך גדילתו, לא המשיך את חייו. לגמד יש קול של ילד, גוף של
ילד ואפילו חיתולים, אך מחשבותיו נדדו, הוא משכיל כבן 40.
הסברת לו את מסקנותיך, אך הוא נשאר ללא מענה. ללא הבנה...
ניסית שוב ושוב ובלחץ אך במהרה השלמת עם העובדה שהוא... לעולם
לא יוכל לזוז.
לפתע הרגשת בניוון קל ברגלך השמאלית, ניסית לעורר אותה אך ללא
הצלחה...
הבנת כי אם לא תזיז את גופך, יתנוון כולו בשלב מסוים.
הבנת, כי גם אתה בדרך להיות תקוע.
כשהתאהבת בה, לפני שנים רבות, לא ראית את הסכנה ריחפת בין ענני
עשן גדולים, לתוך הריאות ובחזרה לחוץ. האשליה סחפה אותך רחוק,
בדיוק כמו הרגשת הניקוטין בדם. אלו היו רגשות של ניתוק, של דבר
אחד שבשבילו אתה חי.
כשלקחת שאיפה ממקל המוות הרגשת כמה אתה אוהב את הדבר האסור,
בדיוק כמו שהרגשת כשחיבקת אותה.
בשלב כלשהו הרגשת כי ענן כבד ושחור התיישב לך בריאות ובחלל
הפה, רופא המשפחה המליץ לבדוק ובצדק... סרטן כבד, מאלו שהולכים
הצידה ומסתתרים מאחורי אבנים, הוורודים הדוחים האלה - אחד כזה
התיישב לך בריאות.
לא הפסקת לעשן... חשבת שאין לך יותר מה להפסיד וצדקת.
אך המחלה האמיתית הייתה עמוק בפנים, בדיוק כמו תהליך הגמילה,
ניסית להפסיק לחשוב עליה אך נכשלת.
גם שנפגעת, קיבלת יותר מכמה סטירות והבנת שהנסיכה לא תהיה שלך,
גם אז המשכת לאהוב ולרדוף.
לחשוב, לחלום להסתכל בתמונות - להביט על הנוף ולדמיין אתכם
צועדים בו יחדיו.
החלטת להפסיק לעשן אך לא הבנת כי לא הסיגריות הן אלו שגרמו
לסרטן, אלא הסבל הנורא של אהבה מאכזבת.
הבנת כי הניקוטין לא רודף אחריך, הוא פשוט תמיד נמצא שם כשאתה
צריך, כשיש לך חסך ממשהו אחר. ראית כי הוא היחיד שמרגיש כל כך
טוב בהיותו אסור, כי שאר האסורים ממררים את חייך.  

הגמד ההוא, ישב וחיכה לך בזמן שקפצת באוויר, רצת ודילגת, הזזת
כל חלק בגופך על מנת שלא תתנוון.
והנה, הסברת לו אך לא הבין, לא הצליח לצמוח הלאה, בדיוק כמו
שאתה לא הבנת שעלייך לוותר עליה.
לרגע עצרת, הבטת וראית כי ראשך בגובה ראשו של הגמד.
איש גבוה עבר לידך ומלמל דברי סרק ורק אז קלטת שהוא השונה,
שמשהו בתהליך גדילתו השתבש - אם הגיע לגובה שכזה.

והנה אתה, שידייך נמלוליות וראשך מסובב, לפתע מתיישב ולא מצליח
לקום יותר.
אם אי אפשר להיגמל מבני אדם, אם האהבה לא מנצחת אז כל מה שנותר
זה לבקש -  שלפחות יד אחת לא תתנוון - היד של הסיגריה.