אנטוש בדד את התשוקה
אלך למצוא לי אהבה
אין לה מין, צבע ולא ריח
שקופה היא כמו הרוח

וכשאמצא אותה רק אבקש
שחופשיה תשכון לצידי
אכבוש יצרי ואותה אשחרר
מכלוב הזהב שבטבעת

אני אגדל לאורה
אך לגעת לא אוכל
אבקש טהרה לאור יום
אחשוש מעצמי לעת ליל

צועד ממשיך, בחוץ מחשיך
בצד זרוקה, לבד תשוקה
על כביש סלול, יורד המבול
שם רק אני, לא הגיוני
מחפש פניה, הזדמנות שנייה
או סתם אדם אלמוני, שיגלה איפה אני
אולי הבהוב של אור, שיראה לאן לחזור
כל צליל קטן מבהיל, צולל לאט לתוך תמהיל
נושם מהר נרדם לאט, גם תנום האשמה עוד מעט
לאט, לאט...
אין עוד קור והעור לא חש עוד אספלט, לאט, עוד מעט
ועל חיי נצח חיי מרות, של וידוי, חרטה של סירוס החירות
אבקש בלחישה, תיקון.
אעצום את עיניי, מחילה.
אקשור את ידיי, מירוק.
את גורלי בך אקשור, בכדי לא ליצור, ניתוק.

אקבור עמוק את הרצון
אלך למצוא לי חזון
אין לו גבול, תחליף ולא זמן
שמור הוא בדם של קורבן

וכשאמצא אותו רק אבקש
שיחלץ אותי מתמהיל של שקר
אכבוש ליבי לא ארחם
על כל מי שלחבל בו ירצה

אני אקטן עבורו
ולבגוד לא אוכל
אתפלל יום יום לשרתו עד תום
אגנוז הפחד בחסות הליל, בתוכי מפעפע תמהיל משתולל