[ינואר 2007]
אני יכולה להשתמש בדימויים
עד מחר, אפילו עד מחרתיים,
אני יכולה לחכות דקה, שתי דקות,
שעה, אפילו שעתיים,
אבל אני לא יכולה לשתוק יותר.
אני לא יכולה
לשתוק יותר.
[אני עוד מתגעגעת]
כשנהייתי רצינית פתאום
היא הביטה בי וביקשה בתחנונים:
"שתפי אותי, נו, בבקשה שתפי"
הנדתי את ראשי לשלילה,
כי מה יש לשתף
בגעגוע אינסופי?
אני יכולה לצבוע את השמים בצבעים בהירים
ולחייך ולצאת ולשתות ולצחוק,
אני יכולה לקחת את הרגליים
ולברוח
רחוק רחוק רחוק רחוק...
אבל אני לא יכולה
להפסיק
לחשוב עליך.
מה יהיה עלי? | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.