ואז אתה הלכת
אחרי שחשבתי
שלעולם לא תעזוב
שתמיד ארגיש אותך איתי
קרוב.
ואת כל הכאב
שהיה בתוכי
הכלת בתוכך
ואת כל הצלקות מפעם
מנפשי, מנשמתי
העלמת
אחרי שכאבנו
ולמדנו
ביחד
צחקנו
והתרגשנו
מהכל
ואחד מהשני
ועל המרחק
שנדמה שהוא היה
גדול מידי
התגברנו
ורק הוספנו
והמשכנו
אחרי כל הקסם
אחרי שהתאהבנו
והיינו
ויותר מכל
כל כך אהבנו
את כל העולם
כבשנו
כי לא היה צריך דבר
ולא רצינו יותר
מאומה
אלא רק
שנינו
ויהי מה
אבל אחרי כל זה
אתה ויתרת
את כל האמונה
במה שהיה
באהבה
פשוט זרקת
והכאבת
והכאבת
עד שכבר
שברת
והרגת
אותי מבפנים
עד שכבר לא יכולתי לראות
כי מילאת את עיני בדמעות
כל כך כבדות
ואני נשארתי
בוהה באוויר
חיה,
לא חיה,
אולי רק נושמת,
ובעיקר,
לא מבינה
וכנראה לא אבין
לעולם. |
