מתוך ערפל חלומותיי אני מתעוררת,
מלאכים בוכים לי , שטנים שרים לי ואני לא חולמת.
יד האלוהים נוגעת בי , אולי זה רק הדימיון,
מתוך הערפל זו הבהירות שלך שחרוטה בתוך זיכרון.
שנים טבולות בשכרון חושים,
היה משהו טהור באותם הימים,
הייתה בשיא האהבה,
אני הייתי בירידה
נפגעת
לקח לי קצת זמן להבין מציאות, הלכת...
וזו אני שפתחתי לך את הדלת, אין לי את מי להאשים
נותר רק לומר הספד עצוב ויפה על האהבה שנשמה שם שנים.
ועכשיו היד שלך חדלה מלגעת,
והחיבוק חדל מלחנוק,
מערפל חלומותיי נישאר רק אבק,
ואפילו הטוהר הצליח לחמוק.