במרחק סיבובו של כדור
נפתחות ארובות השמיים
וגשם מכה על הים ההוא.
האוויר מתמלא ריחות
סינתזה ירוקה ואבק רטוב.
עיר שהייתה ביתי
מצטנפת למגע קילוחי המים
הניתזים ומכים בה באין-רחם
כאילו יש מהם
לכפר על חטאיה.
דיירים אוטמים תריסים
קופצים לבבות
מתכרבלים אל תוך חום מוכר.
בודדים מסתננים אל הקור הזר
עטויי שכבות ומסכות
מפני זעמן של שלוליות
בבואתו של העולם.
במרחק סיבובו של כדור
כבר לא יהיו לי
מרפסת רעפים דולפים
ורעש טיפות הניטח
לא בגג,
כי בכל קירותיה.
הוא מקיף אותי-
שאונו בקרום אוזני
ועם זאת - אינו נוגע.
ספה קשה עם מזרן ילדים,
פוך נוצות ואתה.
אותו כדור שהמשיך
להסתובב
להסתובב
ואנחנו
עוד מצליחים לעצור
כמה רגעים מהזמן
במרחק סיבובו של כדור
(הפעם ממך אלי)
ים אחר ובית נכר
חם מאוד, והאוויר כבד
כך שאינני יכולה לנשום. |
