אבא שלי היה האבא הגדול ביותר בעולם, הכי חזק, הכי יפה, הכי
טוב והכי שמח שקיים. יום אחד אבא שלי חצה את הכביש ורכב העיף
אותו בקשת למרחק של 10 מטר בערך.
אומרים שאבא שלי הוא נס מהלך, הוא לא שבר אף עצם. מהתאונה הקשה
הוא ספג כמה מכות יבשות והכל חזר להיות בסדר... כמעט.
הרופאים לא ידעו שאבא שלי קיבל מכה חזקה בלב שגרמה לו סדקים
בנשמה. אבא כבר לא היה הכי חזק, או הכי יפה או הכי טוב שקיים.
אבא הפך לשבר כלי.
אחרי כמה זמן הוא יצא לפנסיה מוקדמת והאיש החזק שהיה מפרנס את
הבית שלנו הפך ברגע קטן לנתמך והוא הפך לאיש העצוב ביותר
בעולם. כבר לא הייתה לו סבלנות בשבילי או בשביל אמא, הוא הרגיש
חסר תועלת. יום אחרי יום המצב הידרדר, אחרי כמה שנים גילו אצלו
טרשת נפוצה במצב מתקדם. המחלה פגעה לו בברכיים בשלב הראשוני
שלה, אבל בגלל שזה היה סמוך לזמן התאונה אף אחד לא חשב לבדוק.
היום אבא שלי לא זז, אפילו בשירותים הוא לא יכול לתפקד ואני
מוצאת את עצמי עוזרת לאחותי הקטנה להחליף טיטול לאבא. אבא כמעט
ולא מחייך, הוא שקוע בעולם שלו.
העולם של אבא מוצף היום בריח השתן שנודף מהסדינים שלו, טובע
בבושה ורחמים עצמיים ואין מי שיחזיר לי את אבא שלי. אין תרופה
למחלה שלו ואין מישהו חזק מספיק שישבור את החומות שהוא הקיף את
עצמו בהן.
שנים ביקשתי מאלוהים שבשמיים שיחזיר לי את אבא, את הצחוק שלו
ושמחת החיים שהיתה דבוקה בו פעם אבל לאלוהים יש תוכניות
אחרות.
הרופא של אבא אומר לאמא שאם אבא לא יעשה את מה שהוא אומר הוא
לא יחיה עוד הרבה זמן. אמא מספרת לי את זה ואני חושבת לעצמי
שאבא לא רוצה לחיות. אבא מתנהג כבר עכשיו כאילו כבר שבק חיים
אבל אני לא יכולה להגיד את זה לאמא. אני יודעת שהיא עצובה גם
ככה והיא יודעת את מה שעובר לי בראש אבל אם אני אגיד את המילים
בקול היא תהיה מוכרחה להתמודד איתם והיא תתמוטט.
אם אמא תתמוטט, מי יטפל באבא? אם אבא ימות מי ינחם את אמא?
אני לא יודעת מה לחשוב כבר ואין לי את מי להאשים. אני כובת את
המכתב הזה לעצמי כדי לרוקן את הראש שלי מהמחשבות. זה לא עוזר,
מחשבות אחרות תופסות את המקום של המחשבות שהקלדתי...
אני אוהבת אותך אבא, לא משנה באיזה מצב ואני נשבעת לך שאני
אשמור על אמא אם תלך לעולם אחר. בינתיים אתה בעולם שלנו אז
תנסה לחיות קצת...
בבקשה...