[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חודשים ארוכים, שנתארכו יתר על המידה, עברו עלי. נדמה כי כל
יום התארך בלפחות חמש שעות, וכל שעה בשלושים דקות, וכל דקה,
ושנייה, ועשירית שנייה - נמשכים לנצח.
איני חושב שתוכלי בכלל לתאר לעצמך אילו יסורי תופת אני עובר,
הרי לא באמת תוכלי לדעת על זה שלא אכפת לך ממנו. הן עד עתה
הייתי לך כשיח קיקיון קטן בגינת ורדים, לעומתך - ורד גדול,
צחור ויפה עד מאוד בין שיחי קיקיון. ועתה - לא קיקיון ולא
ורדים, אני פשוט חלל ריק וקר ללא שם בתוך ליבך החם, שיודע מה
אני מרגיש כלפייך.

יום יום כשאני רואה אותך, וגם כשלא, את ממשיכה להוסיף על
הייסורים שאני גם ככה מתענה בהם - עינויים מיותרים וחסרי כל
תכלית וסיבה שמעולם לא היו צריכים להיות! למה את עושה לי את את
כל זה?! איזו רעה כבר גרמתי לך?! כמובן שאני חושב שאת יפה,
אפילו יפהפיה, אבל מדוע את ממשיכה להפנט אותי? אני יודע שזה לא
באשמתך, אהובתי, אבל פשוט אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך.

התוכלי לשער בנפשך כמה מתייסר אני, כשבכל ערב ולילה זה מכבר,
עת אני יושב מול הפסנתר ונוגע בו, כל מה שאני יכול לחשוב עליו
הוא עורך הצח והלבן כירח מלא, שרק יכול לגרום לי ליילל בתוגת
עולם? את יודעת כמה קשה לי כשאני מנגן את סונטת "אור הירח" של
בטהובן ומחשבותיי היחידות הן על אורך? עת אני מנגן את הפרק
הראשון, כל מה שאני יכול לעשות הוא לחשוב על דמעותיי - שלעולם
לא יצאו ורק ילכדו בתוך בתוכי, ללא דרך שבה יוכלו להתבטא.
נחמתי היחידה היא בכך שבפרק השלישי של הסונטה הזאת אני יכול
להוציא את כל תסכוליי ופורקניי עם יסוריי הנוראים על הפסנתר
האילם לכאורה, משום שאינו יכול באמת לדבר, אך הוא היחיד שיוכל
להגיד את מה שאני לא אוכל עד עולם להגיד לך באמת ובתמים: אני
אוהב אותך, אהובתי, ואוהב אותך לעולם ועד.  

את כבר יודעת שאני מאוהב בך עד כלות נשמתי. חרף זאת, את ממשיכה
להיות מאושרת כפי שמעולם לא היית. בכל אפשרות קיימת, את פשוט
צוחקת, ומתרוצצת, ועולזת, ו...די! את לא מבינה שכל הדברים הללו
רק כותשים אותי חרש חרש עד כדי אבק?! אינך יכולה פשוט להכלים?!
רק עינייך הטבועות בגוון כחול עז כיהלום המשתקף במימי הים
מראות לי עצב ויגון שלו גם כשאת מחייכת, אולם זאת כבר ראיתי
עוד לפני שידעת את אשר ידעת עליי. לו רק היית שלווה כעינייך,
פשוט שלווה...
כי כל רצוני היה רק ללטפך, לטיפה רכה ומעודנת, לנשקך אלפי
פעמים שוב, ושוב, ושוב... ללחוש לך בשקט רב באזנך, כי  יופייך
חובק את עיני הציירים ונושק לאוזני המלחינים, וחולש על יופי כל
בנות תבל! ואז, פשוט להביט בך - בלי השפלת עיניים, בלי בושה,
כך - עם עיניי הגאות והבוטחות, להביט בך, יפתי.

אבל את לעולם לא תרצי בי, הן לא נועדנו זה לזו. הגורל ייעד לך
גבר שרירי, עשיר ויפה תואר, שיספק את כל צרכייך, בקשותייך
וגחמותייך שיהיו באשר יהיו. את זאת לעולם לא אוכל לספק לך, רק
את אהבתי העזה כמוות הבוערת בכל גופי. אז אולי את המעט שאני
מבקש ממך, אהובתי, לפחות תעשי - רק תפסיקי לייסרני ולכשפני, על
מנת שאוכל לשכוח אותך ואת יופייך האצילי...

                        שלך מכל היכלי ונפתולי לבבי,
                                                     האוהב
האילם.














המכתב הנ"ל מבוסס על מאורעות אמיתיים, אך מעולם לא באמת נכתב
למישהי ספציפית. יש לי פטיש גדול יחסית למילה ולשם "עלמה".


                                                   







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שהולך לישון
עם ישבן מגרד,
שלא יתפלא אם
הוא מתעורר עם
אצבעות מסריחות


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/08 7:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוד טנדנט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה