באה ועוצמת לך את העיניים,
נכנסת מעצימה את שאר החושים,
מושכת גוררת נושקת שפתיים,
משחררת אותך לריקודים איטיים...
ממלאה אותך בשטחים אינסופיים,
המרחק בינה ובינך;
עוצרת את הזמן בשעות ערב קרירות,
עוד לפני חשיכה גמורה.
נותר רק לבכות מצער התקווה,
שלא תיגמר לעולם;
הבטחה שלא מתממשת במגע,
ולא תתממש אף פעם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.