איש חרדי כבן 33 ,רב פעלים, אמיד מאד, למדן גדול, עמוק ורוחני
.
ואשה חילונית בפרשת דרכים אחרי מות אמה האהובה .שיחות,
תכתובות, מילות שיר ומליצה. מילות אהבה הנופלות על לב משתוקק
בודד וכואב.  משפטים משיר השירים..מהלב ההומה.מהגמרא...
ותמימות,וראשוניות שלה..ואולי נואשות..והוא מציע את משאביו
הכלכלים,הרוחניים האבהיים,והיא את משאביה הפיסיים, המנטליים,
הנפשיים, וכך במשך חודשיים שבוייה בתכתובת הרגישה בניהם,
במילים הנוגעות, בשיחות הממושכות,וכאילו נכנסו לתוך בועה
משלהם.ועדיין לא ראו אחד את השני ואפילו לא תיארו.
והיא שקראה בנערותה בשקיקה את ספריו של יצחק בשביס
זינגר..המיסטיקן, התאוו אהבות  ותשוקות אסורות בעיירות יהודיות
דתיות של פעם. שמתבל את ספריו בשפת גמרא וקודש ושפנטזיות נטוו
בליבה סביב ספריו הקסומים המהלכים על החבל הדק של היצר האמונה
האסור והמותר.  .מהמקום הזה הדמיוני הפנטזיונרי המנותק
מהמציאות ,היא הולכת שבי אחרי האיש החרדי הזה , בזכות כתיבתו
המבריקה הכובשת האסאמסית בלבד.
ושיחותיהם מתמשכות..וכמיהתם גדלה..והיא כותבת לתוך יומן עב
כרס את כל התכתובות האסמסיות בניהם...מנציחה בצמא כל מילה כל
משמעות כל אמירה..והם שבויים!!!!וכך חודשיים...עד הפגישה..
הם נפגשים אחרי חודשיים של הכרות טלפונית.הוא מחכה לה במכוניתו
בפאתי הישוב הכפרי שבו היא מתגוררת, יום שישי 14.00 בצהריים
,היא אורזת את תיקה ויוצאת מביתה אל הרפתקת סוף השבוע
שלה.מהופנטת אליו במחשבותיה ונותנת אמון מלא בו ,בתחושותיה
העמוקות אליו ובטוחה בעוצמת המפגש הראשוני הזה ,שהרי היא פוגשת
זר גמור ,אך ליבה הצמא לדעת אותו כבר שלו.
היא פותחת את דלת מכוניתו ורואה מול עיניה איש חרדי בבגדים
שחורים ,מזוקן עם פאות ,עיניו הכחולות העמוקות מביטות בה
בביישנות בסקרנות בנעימות.הוא נרגש "את כל כך יפה אשה" .היא
נכנסת למכוניתו כמעט בקור רוח ,הוא מקבל את אישורה להתחיל
בנסיעה שכן היא רוצה לצאת מהישוב שלה..במהרה.שתיקה במכונית
,נסיעה מהירה בצהרי יום שישי ברחובות העיר הסמוכה ,בחורי ישיבה
מקומית מושיטים ידם לטרמפ ואולי תוהים על קנקנם של היושבים
במכונית החולפת ,אשה ללא כיסוי ראש ישובה ליד אדם חרדי,מראה
מוזר.ממשיכים בדרכנו ,המתח במכונית בשיאו.אני יושבת מתוחה
ומחוייכת מצפה לבאות.הוא לפתע אוחז בידי ,מלטף ,ידו חמה
וידידותית ,אני עוטפת את ידו בשתי כפות ידיי החמות ושנינו
יודעים שהכל בסדר..השבת עוד לא נכנסה..אך אנחנו כבר התחלנו את
סוף השבוע המרתק הזה.ברדיו מתנגנים להם שירי קודש של זמרים
חרדיים לקראת שבת ,הוא שואל אם זה בסדר, אולי להעביר לרדיו
רגיל?אני  מבחינתי נהנת מהשירים מקשיבה להם עוצמת עיניי לרגע
קט ומדמיינת את עצמי כאחת הדמויות הנכספות של הסופר האהוב עלי
יצחק בשביס זינגר.אולי אפילו דמות מרכזית ומרתקת וקצת
אפלה..המהלכת על חבל דק ועומדת מול מבחן היצר ,התאווה ,הרוח
והנפש האמיצההמשתוקקת לחיות במלוא עוזה כחלק מהשרדותה.וכבר יש
קירבה נפשית ומנטאלית אחרי שיחותנו הארוכות וכתיבתנו
האנטנסיבית אחד אל השנייה.,על כל נושא שבעולם -על ארצנו היפה ,
ילדנו,אהבה,מיניות -לעולם לא שיחות זימה..,ספרים,גמרא ,חילונים
ודתיים, כלכלה,עולם החומר מול  עולם הרוח בריאות חולי וחוויות
אנספור..
אבל למפגש הפיסי בנינו משמעויות חדשות ונוכחות אחרת.ובנתיים
ישובים זה ליד זה במכונית ,מציצים אחד בשני נרגשים כל כך בדרך
אל היעד בו נבלה עד מוצ"ש.   ועל כך אכתוב בהמשך.

כמעט מגיעים אל יעדנו,איני יודעת לאן נוסעים בתחילה. אך אני
בוטחת בו בצורה מוחלטת,שהרי כבר כבש את ליבי,רכש את אמוני וגם
את הערכתי.השבת נכנסת בעוד כ-שעה..אנחנו נכנסים בנפרד למלון
המפואר לסוויטה מרווחת בעלת שני חדרים נפרדים, אני עולה עם
המפתח ,ואחרי כרבע שעה הוא מגיע גם.אני מניחה את תיקי בחדרי
הנפרד.הבאתי איתי נרות שבת ,אני תמיד מדליקה נרות ביום
שישי,זכרתי להביא איתי גם כדי להרשימו.אנחנו נפגשים בסלון של
הסווייטה אני מדליקה ומברכת על הנרות, הוא מביט בי ואני נבוכה
להדליק לידו,כי אולי לא מכירה את תחינת הנרות ואולי לא עושה את
ההדלקה בסדר הנכון..השבת נכנסה והוא מזמין את ארוחת השבת
המפוארת למעלה לחדר. לפני כן אנו יושבים ומשוחחים ,אני יושבת
על הכורסא והוא על הספה ,מקפידה להיות רחוקה, נבוכה מהמעמד
מהקירבה מנוכחותו.הוא אומר לי שקנה לי מתנת יום הולדת שהרי אמי
נפטרה ביום הולדתי שבעה ימים לפני שהכרתיו בתום השבעה..זאת
מתנת פיצוי הוא אומר לי ,ממנו אליי מכל הלב ומזל-טוב.הוא מוציא
מתוך קופסה קטנה צמיד מזהב לבן  בעבודת יד,צמיד יפהעדין
ויקר,אני נבוכה מתשומת הלב ומההשקעה ,הוא עונד את הצמיד על ידי
ואני מודה לו. אנחנו מתיישבים לאכול ארוחה כיד המלך עם כל סוגי
הקינוחים.הוא הזמין גם יין כי ידע שאני אוהבת ."אהובתי הביאני
אל בית היין ודגלו עלי כי חולה אהבה אני" .אנו משוחחים.""חטטי
בפצעיי ורפאיני והעלי ארוכה למכאוביי במילותייך המלטפות
והאוהבות" ,ירדת לנבכי נשמתי ברגישותך הרבה הבנת וקיבלת אותי
,אהייה אסיר תודה כל ימי חיי", אהביני חבקיני היי לי חברת אמת
אירוס היקרה באדם" ,ליבי גואה אלייך " אלה מקצת מהאסאמסים ששלח
לי אהובי החרדי...אנו יושבים על הספה וקוראים יחדיו את חילופי
האסמסים ביננו בחודשיים  האחרונים מאז הכרותנו.שהרי הקפדתי
לכתוב כל הודעה ששלח לי באדיקות בשקיקה ובהקפדה יתרה.."קיבלתי
את הודעותייך הנעימות כמיים קרים על נפש צמאה" "את היא אירוס
ואין בלתה לא לפנייך ולא לאחרייך"  "אירוס היקרה בתוכנו משוטטת
נשמה תועה שלא מוצאת לה מנוחה" "בחיפוש האינסופי אחר הלא נודע
מצאה נשמתי מנוח לכף רגלה אחרי חיפוש רב" "כי איך אעבור על ידך
ולא אעצור ,איך לא אסתנוור מאורך החזק"  ....ואלה מקצת ממאות
תכתובות קצרות בנינו ואני שבוייה בכתיבתו, חיזוריו , חוכמתו,
עושרו הרוחני והחומרי! ...
בחוץ כבר חושך..סיימנו לסעוד את ליבנו ,הפכנו ביומן
התכתובת..וכעת אני והוא משקיפים מחלון הסוויטה על  הנוף
החשוך,המכוניות הנוסעות ..מביטה בו שהרי  הוא חי בסביבה של
שומרי שבת ולא "כופרים" שכאלה...אני והוא בחדר הגדול של
הסוויטה...נבוכים..מתוחים..עייפים... מצפים להמשך הלילה ,ליל
שבת.
פגשתי אותו פעמיים בכל זמן הכרותנו.
הפעם השנייה הייתה בפסח שלפני ארבע שנים בביתי, הוא הביא איתו
מצות שמורות מעשה יד מירושלים ,בקבוקי מיץ ענבים אורגני והגדות
ילדים אותנטיות עם ציורים מקסימים.
התגעגעתי אליו מאד ושמחתי לראותו ,חלף כבר חודש מהפעם הראשונה
שראיתיו ,חודש של שיחות טלפוניות ארוכות אל תוך הלילה ,תכתובות
אסאמסיות כהרגלנו וכמיהה גדולה שגאתה בנו לאחר הפגישה העוצמתית
הראשונה ביננו שעליה כתבתי ועוד אכתוב.
  החרדי שלי הוא איש עסקים רב פעלים אמיד  מאד ועסוק אבל גם
למדן גדול  בתורה וכל ערב נאספת סביבו קבוצת למדנים קבועה והוא
מלמדם גמרא..
לפעמים הוא איפשר לי בעוונותיו הרבים להקשיב לשיעורים אלה ,הוא
נהג  להתקשר אליי בתחילת השיעור ואני הייתי מקשיבה מרותקת דרך
אפרכסת הטלפון לשיעורי הגמרא שלהם,ואם החבורה הזאת הייתה מעלה
בדעתה שאשה זרה וחילונית מקשיבה לשיעורי הגמרא הארוכים שלהם
זה היה מעורר בהם פלצות.ואני כמובן חגגתי כל רגע את ההצצה
ההזוייה הזאת לעולמם.וכמובן שגם החכמתי בדרכי..
גם בחג הפורים שיתף אותי בדרכו בחגיגות הירושלמיות שלהם,ביציאה
לרחובות בבני ברק וסיפר על  מנהגי משלוחי המנות המפוארים .
למשתה הגדול שמתקיים בביתו בכל שנה  נחשפתי גם שכן הוא מעשירי
וחשובי הקהילה ומצוות המשתה בביתו יצאה שמעה למרחוק.הוא סיפר
לי כל פרט מהתרחשויות המשתה והשפעות האלכוהול על יושביו ,כולל
השמעה טלפונית קצרה.(-:
הוא כמובן דאג לשלוח לי משלוח מנות ענק בתוך קופסה גדולה
שנשלחה בדואר ישראל..ובה היה מכל טוב הארץ.תחפושות שמשמשות
אותנו עד היום, דברי קוסמטיקה יקרים ,דברי מתיקה ומאפים
,וביגוד מיוחד ברוחב לב ובנתינה אינסופית.החבילה הענקית הזאת
הגיעה לכפר הפרובינציאלי שלי ונבוכה נשרכתי איתה לביתי מול
המבטים המשתאים.
ובתוך החבילה היה מונח פתק בזאת הלשון-"אירוס אהובתי,אוהב אותך
אהבת אמת על שכלית והגיונית בין נשמותנו.קשור אלייך קשר עמוק
ופנימי עוצמתי הנמשך לאור האינסופי הקורן ממך.
כציפור השבה אל הקן,וכדרור המוצא את ביתו כך הרגשתי אלייך
אירוסקה ...פורים שמח ומבדח, שמחי אירוס שמחי,פורים היום-היום
היחיד בשנה שמצווה לשמוח בו ."

ובאותו הלילה בפגישתנו הראשונה בחדר הגדול שאור נרות השבת
שהדלקתי האיר את אפלוליותו ,בשעה שעייפות גדולה נפלה עלינו
לאחר שבוע של ציפיות געגוע והתרגשות לקראת פגישתנו הראשונה
(שהייתה מתוך שתיים בכל ימי חיינו כנראה) ,בלילה זה טעמנו
נשיקה ראשונה מהוססת ,מוזרה ואחרת . .הוא איש צעיר ויפה מראה
יקירי החרדי וזקן מעטר את פניו  ,צריכה הייתי  להתרגל לקירבה
הפיסית הזאת פתאום וליבי פעם בחוזקה.
וכמו חתן וכלה נבוכים בליל כלולותיהם שלא ידעו מימיהם מגע פיסי
מהו גיששנו באפילה ומצאנו לרגע אחד את השני ,בודקים,מתרגשים
רועדים מסקרנות  וציפייה.
נמנענו מלהרחיק לכת באותו הלילה ,נרדמנו זה לצידו של זה אוחזים
יד ביד עד שעת הזריחה .התעוררנו בשעה מוקדמת קרובים, צמודים
מעט ,הוא פקח את עיניו הכחולות החכמות החמות וברכני "בבוקר טוב
אהובתי" מלטף את גבי במבט של ציפייה.
באותו הבוקר נגענו נגיעה קלה בתשוקתנו החבוייה,חקרנו מהוססים
את סודותנו את כמיהתנו ,היינו נבוכים מבולבלים , רציניים וקצת
חוששים  והתקדמנו אט אט  ולפעמים נסוגנו בתמימות נערית אבל
בידיעה!!  וידענו!
אכלנו ארוחה של שבת בבוקר שקטים ,מהורהרים נבוכים.
ויום שלם היה לפנינו ,יום שבת ארוך ומסקרן,עד צאת השבת שאז
יחזירני לביתי וייסע לדרכו הארוכה לביתו שלו.
חזרה למציאות חיינו השונה כל כך, המפוכחת.

במימד הזמן שעבר..(ארבע שנים) ,בסוף שבוע זה   יש חלקים
שהיטשטשו להם  מעט בזכרוני,שכן הייתה זאת חוויה שהיה בה אזור
דמדומים רוחני מיסטי משהו..כמו התנתקות בועתית מהמציאות ,הוויה
אחרת ,זמן אחר,התעלות ובריחה.
ובפעם השנייה בביתי כ- שבוע לפני ערב חג הפסח ישבנו ושוחחנו
לאור נרות, הוא הגיע ב-12 בלילה עייף מפעילויות היום ואני
חיכיתי לו נרגשת ולבושה בבגדים פשוטים,בגדי בית  שהדגישו את
נשיותי, ורכותי,החמימה. הכנתי לו מרק ירקות עשיר כמו שביקש
ועוגות שמרים שידעתי שאהב.
הוא התיישב במטבחי האפלולי שאור נרות קלוש האירו , אכל מהמרק  
ושיבח את טעמו,וגם ביקש קערה נוספת. ואני ישבתי מולו ,פניי
סמוקות,וליבי פועם בחוזקה ,נרגשת מנוכחותו של האיש שכבר
חודשיים ליבי כה יוצא  אליו.חודשיים מהפגישה הראשונה  הקסומה
..
והוא ניגש לכיור להניח את צלחתו..ואני עמדתי ליד שיש המטבח
וקרבתנו הפיסית  הפתאומית הכתה בנו דרך המבט החטוף המרפרף ומגע
היד האקראי כשפניתי לחזור לשולחן.
ועברנו לשבת על הספה  נבוכים נרגשים ועייפים מציפייה אנסופית
למפגש הנכסף הזה.
הלכנו לחדר השינה שלי שמיטה לא הייתה בו אלא מזרן על הרצפה
ושטיח ליד.. נשכבנו על המזרן הגדול והנוח ודברנו.לא איפשרתי לו
לגעת בי באותו הלילה. כי חשתי שיש עניינים שעלינו לשוחח עליהם
ושלא אוכל לאפשר את הפיסיות הזאת טרם הרוח והנפש שקטות
ונינוחות.עייפותו הכריעה אותו לשמחתי .ונרדמנו מיד  זה לצד זו
עד אור הבוקר.
ובבוקר מהרגע שהשכמנו עד שעת צהריים  לא דברנו עוד.
הגוף אמר את דברו, התשוקה גברה  , היצר יצא במחולות אינסופיים
של עונג רצוף ולהט גופני מתמשך..עשינו אהבה עד כלות הנשימה ,לא
ידעתי אהבה כזאת מימיי..היינו צמאים אחד לגופו של השני, לא
פסקנו לרגע.  לא היה מקום למילים ,ללהג, לדיאלוג , רק פסיות
שלא ידעה שובע.
בצהריים הסיע אותי למקום שבו עשיתי סטאג באותם הימים ונסע
לדרכו הארוכה.
קבענו להיפגש יומיים לפני ליל הסדר  שוב , עת יבקר ויטייל
בקרבת מקום עם חברים ומשפחה אמר לי שיעשה גיחה  קצרה אליי כדי
לראותני.
לפני שיצא לטיול התקשר לעדכן אותי. ומאז אותו בוקר עד ארבעה
ימים לאחר מכן בעצם לא שמעתי ממנו. וזה היה נדיר ומדאיג ומוזר,
לא ידעתי את נפשי מדאגה צער וסקרנות, מה קרה לו שכך
נעלם?השערות איומות עלו במחשבתי  עד ההודעה הקשה שהשאיר לי
במזכירה הביתית בזו הלשון "עברנו תאונת דרכים קשה, היו ם
השתחררנו מבית החולים, אני יצאתי בשריטות קלות ,אנחנו בדרכנו
הבייתה  , ולא יסף.   הידיעה הקלה עליי אך בתוך כל הסערה וההלם
חשתי כעס ופגיעה שכך התעלם ממני בימים האלה שאחרי התאונה
,שנשכחתי מליבו ולא טרח להודיע לי לפני ,השאיר אותי אבודה
וחרדה בתוך דאגתי האיש החרדי הזה שהיה כל כך יקר לליבי.
וכך כתב לי במסר טלפוני ערב החג:"  פסח כשר ושמח לך ולמשפחתך
,השמיים והארץ יעידו על טהר לבבי בקשרי עמך ,כל גופי כואב
ודואב עדיין,נכנס אני לחג החרות הזה כבן חורין שזה עתה יצא
פצוע ורפוי מעבדות לחרות, הסדר הזה ארגיש את חג הניסים עלי ועל
משפחתי כשהפח נשבר ואנו נמלטנו ,ברוך אתה ה שהשלכת חמתך על
פחים וזגוגיות .
אירוס,ציפור הנפש שלי נסדקה סדק רחב ,הארועים שעטו עלי ללא רחם
זרעו בי פחד ובהלה ומרגיש אני נרדף מכל עלה נידף ,כוחותיי אזלו
מול עליונותו של הבורא ,ליל הסדר אמור לעוררני לסדר בחיי
המפוזרים,אשיבני אליך אלוקים ואשובה חדש ימי כקדם" כך כתב לי
אהובי החרדי .  ואני נותרתי ללא אומר,משתאה,כעוסה,לא מבינה,
..
אהבתו,אמונתו , ידיעתו, הם האל....אין בלתו.כך הבנתי בחדות
בפתאומיות..את הפער הגדול ביני החילונית לבינו החרדי המאמין
ההדוק.
ישבתי בארוחת ליל הסדר בחיק משפחתי בפסח של אותה השנה המומה
כאובה ויודעת שנפל דבר, הקשר ההזוי הזה המנותק , החזק שחוויתי
בעצם הסתיים ,הסתיים בתאונה הקשה שעבר והצטנפותו   בטוטאליות
החיבוק של אמונתו ביתו, תפילתו, אלוקים.
היו בנינו עוד כמה שיחות אחר כך...
אבל הודעת הפרידה הכתובה שבוע לאחר מכן הייתה בזו הלשון מילה
במילה:
"מועדים לשמחה לך אירוס היקרה ,כותב אני לך את הודעתי זאת בלב
קרוע ושותת דם ,כשעיניי זולגות דמעות כמים ,אין עוד בכוחותיי
לשאת עוד יסורים וסבל לאחר שלקיתי בכפליים .
זכיתי לשהות במחיצתך הטהורה כגן עדן עלי אדמות ולטעום כטיפה מן
הים הגדול את טעמה המתוק של אהבת אמת כנראה שלא אזכה עוד לדעת
אהבה מהי ,אהבתיך ואוהבך ואהבך לעולמים ,חקוקה בנשמתי לנצח
אירוס היפה בנשים ,תמיד תשאר י מושא תשוקותיי ,אהבת חיי האחת
והיחידה ,אני ואך ורק אני אשם במצב שנוצר ,חטאתי לך ולאלוקים
שהלכתי שבי  אחר יצרי ,קבלי את וידויי וסליחתי הכנה בלב אוהב ,
אך דעי אהובתי כי תמיד אשאר ואהיה לצידך בכל מצב ,ומתי שתחפצי
דלתי פתוחה בפנייך עד קץ הימים ,ממני אהובך לנצח נצחים."

לא ראיתיו מאז . היו עוד  שתי שיחות קשות של בכי וכאב   ,עוד
כמה שיחות לעיתים   רחוקות עד שבכלל לא.
את צמיד הזהב שהעניק לי בפגישתנו הראשונה  שלחתי לו   בחמת זעם
וכאב בדואר עטוף ביומן  התכתובות שלנו בו כתבתי כל הודעה כל
מסר כל דבר שחווינו.

אך הוא אכן  הוכיח ברבות הימים את שכתב ודלתו נשארה פתוחה
בפניי בדרכו..

בתקופת לימודיי  ,עת נקלעתי לקושי כלכלי עצום ,  עזר לי  האיש
הזה במשך כמעט שנה מידי חודש בחודשו בסכום כסף נאה שעזר לי מאד
לכלכל את משפחתי ביתי לימודיי.  הוא לא ביקש דבר לעצמו ,לא
ראיתיו,לא דברנו ,הודעת אס אמ אס בישרה על משלוח הכסף  שהונח
על מפתן ביתי ושבעזרתו וכלכלתי אותי ואת ילדיי עד תקופת תום
לימודיי. לא יכולתי להגשים זאת בלעדיו.

מאז שוחחנו לעיתים רחוקות, הוא עזר לי לעיתים ללא שבקשתי בימי
חג, ועת נחה עליו הרוח.

מאז חווה תאונה קשה  נוספת בנסיבות אחרות..וכבר אמר לי שאינו
פוחד מדבר  אחרי כל הנסיונות שאלוקים שולח לו. יחד עם זה עסקיו
הורחבו לכל העולם וסיפר לי על נסיעותיו המרובות והשפע החומרי
האינסופי שאלוהים שולח לו.
הוא חרוט בליבי לעד האיש הזה שבסופו של דבר עשה עימי חסד
גדול.
איש אמונה חרדי מעולם רחוק  ואחר,  רחוק וכל כך קרוב.