הסיוטים לא מניחים, לא מפסיקים לחנוק
גם כשהוא, גנב הלבבות, אי שם רחוק
נזכרת שוב ושוב, באותו יום סגריר
כשקמת לעבודה ואותי לא רצית להעיר
בדממה מהבית יצאת, מבלי לומר שלום
כשאני והילדים עוד שקענו בחלום
את מעבר החצייה חצית, כשאור ירוק ברמזור
אך גנב הלבבות, לא ראה שרצית לעבור
וכך, בבת אחת, גנב את חייך
הותיר אותי שבורה לרסיסים, בלעדיך
את חיוך הילדים כבר לא תזכה לראות
מתנות לימי הולדתם, כבר לא תזכה לקנות
חום ואהבה עליהם כבר לא תרעיף
ובחורף, כשקר, עליהם כבר לא תשים צעיף
כל זה קרה, בגלל אותה שנייה
כשגנב הלבבות את מבטו מהכביש הפנה
ועכשיו אתה פה, קבור באדמה
והזמן לא מעביר את הכאב, לא נותן חצי נחמה
גנב הלבבות מאחורי סורג ובריח- פסקו שהוא אשם
אבל הוא, בניגוד אליך, עדיין חי ונושם.
אותו צעיר בן 17, חשב שלשתות ולנהוג זה 'סבבה',
אבל בגללו... רק בגללו...
ילדיי מעולם לא יבינו את משמעות המילה 'אבא'. |
