הבחירה בהארטפורד, קונטיקט, לא הייתה מקרית.  למעשה, המנכ"ל
והבעלים של חברת הביוטכנולוגיה R.O.T.E.M. סמך על המקריות
לעיתים רחוקות מאוד. הוא תכנן כל פרט ופרט בהתנהלות החברה שלו
עד לעייפה.  מאחר והיה גם אדם שמעריך סמליות עמוקה, בחר במקום
שבו בוצעה טבילת האש הראשונה של הצוללת המכונה "צב" כבר
בספטמבר 1776 כדי לערוך בו את הכנס השנתי של בעלי המניות.

Research Of Turtle Endochondral Mechanics  בשמה המלא, הייתה
חוד החנית במחקר ובפיתוח של תרופה לאוסטיאופורוזיס.  כמה שנים
לפני כן, מדען נלהב גילה (במקרה) כי התגרמות תוך-סחוסית בעצמות
המפרקים של רגלי צבים, שיש בהם ריכוז עצום של סידן, נגרמת
כתוצאה מאנזים המיוחד אך ורק לצבים.  מכאן, ועד להפקת התרופה
לאוסטיאופורוזיס-הייתה הדרך קצרה ומהירה.  עשרים מליון הלקוחות
הפוטנציאליים בארה"ב בלבד, היוו אבן שואבת למשקיעים נלהבים
ואכן, עם הנפקת החברה בנאסד"ק (סימן ROTM), ראו המשקיעים את
פירות השקעתם ועובדי החברה ראו ברכה בעמלם.

בניין "סיטי פלייס I", הוא בין המקומות הבודדים בהם ניתן לערוך
כנס כזה בהארטפורד.  שתי הקומות האחרונות - השלושים ושבע
והשלושים ושמונה, הוסבו ממשרדים לאולמות כנסים ואך טבעי היה
למארגני הכנס, לקבץ את אלף ומאתיים המוזמנים בקומה האחרונה,
המשקיפה על פארק בושנל, הקרוי על שמו של ממציא צוללת ה"צב".

לגמרי במקרה, בקומה השלושים ושבע של אותו בניין, אמור היה
להתקיים באותו יום כינוס אחר. גורלי.
ארגון "Getting Involved - Different Energy Notion" או בשמו
המקוצר GIDEON היה הגוף המוביל את המאבק העולמי כנגד שימוש
בנפט.  הארגון היה חזק מאוד, בעל לובי יציב ומשפיע ואיגד בתוכו
את כל יצרני האנרגיה החלופית הגדולים והעשירים בעולם.  באותו
יום, התכנסו שלוש מאות שלושים ושלושה צירי הארגון, כדי להצביע
פה אחד על איסור השימוש בדלק בכל מחוז ניו-אינגלנד ובמקביל,
מעבר למכוניות היברידיות וזאת בתוך חמש שנים בלבד.  הארגון
הזה, היווה בעיה רצינית לראשי ארגון אחר - אופ"ק.

עבור ראשי אופ"ק, ארגון המדינות המייצאות נפט, "גדעון" היה כאב
ראש אמיתי.  יושב הראש הנוכחי של אופ"ק, האיראני אכבר ח'אתמי
היה שבע רצון ממחיר הנפט המאמיר.  הוא לא היה מוכן לסבול
הפרעות וגם הוא, לא סמך על יד הגורל.  משנודע לו על הכנס של
"גדעון", זימן אליו בחשאי את קצין הביטחון של והנחה אותו כיצד
לפעול.

עבדול עזיז בייקר היה המועמד המושלם לביצוע המשימה.  אזרח
אמריקאי כשר למהדרין, חדור אמונה לכל רעיון שהיה בו ניחוח
מהפכני, שמן, מובטל ובעיקר מיואש.  שליחיו של קצין הביטחון
הגיעו אליו עם מזוודת כסף (עבור המשפחה), להט בעיניים וחגורה
שהכילה עשרים וחמישה קילוגרם של תערובת חומרי נפץ קטלנית -
סמטקס ו C4.  "על אדם ששוקל מאה חמישים ושניים קילו" הם חשבו
"לא ישימו לב לעוד עשרים וחמישה".  עבדול עזיז הצטרף לחברת
הקייטרינג שסיפקה את המזון לבאי שני הכנסים.  ביום המיועד, הוא
יהיה אחראי על הכנת הכריכונים אותם ילעסו משתתפי כנס "גדעון".
"זה יהיה הסלמון האחרון שלהם" אמרו לו השליחים.  אלו, שבזמן
המתאים, ילחצו על כפתור אדום במשדר.  אותו משדר שישלח תדר
אולטרא גבוה בעוצמה של 930 מגהרץ למקלט הנמצא על החגורה.
לכשתתפוצץ, "יוותר אפר בלבד משלוש מאות שלושים ושלושה הצירים
והכריכים המפונפנים שלהם".  גם מעבדול עזיז לא יישאר הרבה.

אייזיק אברהמס ישב ליד שולחן המטבח ולפניו, פרוסה מפת העיר של
הארטפורד.  אליסון סילבר, חברתו, עומדת מאחוריו במכנסיים קצרים
וחולצת טריקו לבנה שרשום עליה באותיות אדומות "הפחד יכול לשמור
אותך במאסר.  התקווה יכולה לשחרר אותך".  מסביב לקרסולה הימני,
כרוך צמיד מוכסף.  היא שותה את קפה הבוקר שלה ומביטה לעבר
אייזיק שגוהר מעל למפה ואוחז במחוגה. חודה של המחוגה נעוץ היכן
שנמצא ביתם - ברחוב גרדן 11.  רגלי המחוגה, פסוקות לכדי שישה
סנטימטר.  על פי קנה המידה שמופיע על המפה, זהו גבול שלושת
הקילומטרים שממנו, אסור על אליסון לצאת.

אליסון היא חלק מפרויקט שיקום האסירים של מחוז ניו אינגלנד.
בעודה מרצה את תקופת מאסרה, נבחרה לפרויקט מעקב האסירים
האלקטרוני.  את סורגי הברזל מחליפה כעת גדר אלקטרונית שמקיפה
אותה עשרים וארבע שעות ביממה.  במידה ותצא מהתחום המותר, תהבהב
נורה המורכבת על הצמיד במשך עשר שניות.  קציני המבחן הבהירו לה
חזור ואמור כי במידה ואחרי עשר שניות אלו לא תחזור לתוך המעגל
הבטוח, משדר המורכב גם הוא על הצמיד, ישלח אות חד משמעי בתדר
אולטרא גבוה, 930 מגהרץ בדיוק ליחידת בקרה, שתקפיץ אליה באופן
מידי כיתת שוטרים ותפקידם אחד: להחזיר אותה מיידית אל בין
הסורגים, ללא שאלות ואפשרות ערעור כדי לרצות את שנת המאסר
שנותרה לה.

אייזיק משרטט מעגל מסביב לביתם.  כשהוא מגיע לבניין "סיטי
פלייס I", הוא לוחץ על חוד העופרת שבמחוגה ומותיר קשת שנושקת
לבניין.  "אין בעיה מותק." אייזיק אומר, וכורך גומייה בשערו.
"אין ספק שהוא נראה הרבה יותר טוב עם שיער אסוף בקוקו" אליסון
מהדהדת לעצמה ומביטה בו במבט רך.  "אתה בטוח?" היא שואלת שוב.
"בטח שאני בטוח, תסתכלי על הקשת שציירתי - הבניין בתוך התחום,
וזה אומר שמותר לך להיות בו."  לקחתי בחשבון את הכל.

"לקחת בחשבון את כל האפשרויות? אולי נצטרך להיכנס מאיזו כניסה
שהיא מחוץ לתחום... אני לא רוצה בעיות ואני רוצה שהכל יהיה
מתוכנן וידוע." צליל דק של ספקנות עולה מקולה.  אייזיק לא
מתרגש.  הלילות האחרונים, מלאי התשוקה, הבהירו לו שהיא סומכת
עליו לגמרי, אך בכל זאת הוא מאנפף. "זה נורא פשוט מותק, אם
תכנסי מכניסת השירות שברחוב פרל, אנחנו בטוחים לגמרי - זה
לגמרי בתוך התחום." הוא מצביע על ראשו "כל מה שצריך זה ראייה
דו-מימדית טובה ומחוגה עם קצה חד." מבחינתו, הדיון תם.  עוד
מספר דקות יוכלו ללכת ביחד ולמלצר באירוע הגדול של ROTEM כדי
להביא כמה דולרים הביתה בסוף היום.  דולרים שכל כך חסרו להם,
במיוחד לאור העובדה שאליסון לא הייתה יכולה עדיין להשתמש בכסף
שהחביאה.  הכסף הגדול של המעילה - "הפנסיה שלנו", כך הם כינו
אותו.  אייזיק מושך את אליסון לעברו ומלטף ברכות את ישבנה.
אליסון מתגמשת כחתול אך אומרת "לא עכשיו, בייבי - אנחנו צריכים
לצאת..."

אסף נחושתן סיים את מסלול "דרום אמריקה" שלו בקובה.  כשנותר
מרושש, אחרי שבזבז את מעותיו האחרונות על רום שהזמין לזונות
זקנות בהוואנה, החליט לעצור בדרך הביתה אצל קרובי משפחתו
בהארטפורד, קונטיקט ולעבוד בעבודות מזדמנות כדי "למלא את
המצברים".  אך טבעי היה שדודו עמירם, בעל חברת הקייטרינג
העסוקה בעיר, יציע לו להצטרף לצוות המלצרים.

"טים יבוא עוד שעה לאסוף אותך" אומר עמירם לאסף.  "אני חייב
לצאת לארגן הכל - נתראה שם.  בינתיים, קח, תלמד קצת על העיר
הזו" הוא מוסיף ומושיט לאסף חוברת שמכריכתה ניבט  צילום הבניין
הגבוה ביותר בהארטפורד.  אסף מעלעל בחוברת.  הוא נעצר על עמוד
ובו המפרט הטכני של הבניין.  מאחר ובניינים גבוהים עניינו אותו
מאז ומתמיד, הוא מעיין בשקידה  בנתונים.  הוא מבחין שסיטי
פלייס I  הוא לא רק הבניין הגבוה בעיר, אלא שזהו גם הבניין עם
פיר המעלית העבה והמוצק ביותר בכל ניו אינגלנד.  "עובי הקיר של
פיר המעלית יכול לספוג בקלות לחץ של שש מאות ליברות לסנטימטר
רבוע" כתוב שם.  אסף, קצין בהנדסה קרבית, מחשב במהירות כמה
חומר נפץ תקני צריך כדי להרוס קיר כזה.  בעודו מחשב, צפצוף
מכונית נשמע מדרך הכניסה.

טים דופריין, שחקן לשעבר שהיה לו תפקיד אחד שולי ב"חומות של
תקווה" מתפרנס כברמן באירועים של חברת הקייטרינג השייכת
לעמירם.  למעשה, זהו עיסוקו העיקרי, מאחר ואת קריירת המשחק
שלו, קטעה מכת בלתי מכוונת של אלת בייסבול לרקתו הימנית בשעת
משחק שכונתי של סוף שבוע סתווי.  כתוצאה מהמכה, טים אינו זוכר
כלום מעבר לפרק זמן של שעה.  כמו דג זהב, שעומק הזיכרון שלו
הוא מספר שניות בלבד וכל סיבוב בצנצנת העגולה שלו הוא חוויה
חדשה לגמרי עבורו - כך גם טים.  כל מה שקרה לפני למעלה משעה -
נשכח.

אסף נכנס למכונית ומתיישב, לא לפני שהוא מקפל את מפת העיר
המונחת על המושב הימני.  "היי, מה נשמע?" הוא מושיט את ידו
ללחיצה. טים מביט בו לשנייה, מנסה להיזכר ולא מצליח, למרות,
שיום קודם לכן, עבדו תשע שעות זה במחיצתו של זה.  הוא מושיט את
ידו בחיוך "אני טים, נעים מאוד."  אסף מחייך.  "אני אסף, נעים
מאוד לפגוש אותך טים."
"לייקוויז" עונה טים.  "לאיפה נוסעים?"
"בניין סיטי פלייס I, רחוב פרל." טים ממשיך לחייך במבוכה.
"תיסע, אני כבר אראה לך." אסף משיב וממשיך לחשב את כמות חומר
הנפץ הדרושה כדי להרוס את קיר המעלית.

אל המעלית, הם נכנסים בזוגות.  לבושים כולם במכנסיים שחורים,
חולצה לבנה ופפיון אדום שקיבלו מעמירם.  אסף וטים נכנסים
למעלית השירות בקומת החניה ולחצים על הכפתור שכתוב עליו 38.
בלובי הבניין, המעלית נעצרת.  אליסון ואייזיק מנידים ראשם
לשלום קצר כשהם מבחינים בשני המלצרים שכבר נמצאים במעלית,
נכנסים ומסתובבים כשגבם לדופן האחורית של המעלית.  הדלתות אך
מתחילות להסגר ונפתחות שוב.  עבדול עזיז בייקר נכנס גם הוא, על
כל משקלו למעלית שנרעדת קלות כשהוא דורך בה.  אסף מציץ לעבר
השלט הקטן המציין את המשקל המכסימלי המותר.  ריח חד של זיעה
חמוצה מכה בהם כשעזיז נכנס, אך גופו הגדול מונע מהארבעה לצאת
ולחכות למעלית הבאה.  "לא נורא" חושבת אליסון - דקה וזה נגמר.
עזיז מסתובב גם הוא בגבו אליהם.  אגלי זיעה מציפים את עורפו,
הוא עוצם עיניים ונראה כמתפלל.

אליסון נצמדת לאייזיק.  אישוניה נעים לעבר עזיז ומכוונים את
מבטו.  בידו השמאלית, אייזיק בודק אם שיערו אסוף ומסודר.  בידו
הימנית מחבק את אליסון ומושך אותה לעברו. "ראיה דו מימדית
ומחוגה חדה" הוא לוחש לה. "אמרתי לך שיהיה בסדר. בייבי."
אליסון מנענעת את רגלה הימנית, הצמיד האלקטרוני לוחץ לה.

דלתות המעלית נסגרות בלחישה דרמטית.  הכל מתוכנן כל כך יפה.
המלצרים יגיעו בזמן, האוכל יהיה טעים.  מעצמות פרקי הצבים
העמוסות סידן יפיקו תרופות מצוינות ובתוך חמש שנים, ברחובות
ניו-אינגלנד תסענה רק מכוניות היברידיות.  אכבר ח'אתמי מעביר
את הטלוויזה שבמשרדו לערוץ CNN ושליחיו מתמקמים בפארק בושנל,
שותים קפה ואוכלים דונאטס.  מושלם.

עזיז ממשיך להזיע.  המספרים מעל דלת המעלית מתחילים לעלות...
חמש-שש-שבע.  הוא כבר נפרד ממשפחתו בקלטת שהכין והניח מעל
הטלוויזיה.  אותה טלוויזיה שבה יצפו הוריו בעוד כמה שעות,
חרדים ומזועזעים מהתקפת הטרור הברוטאלית ממש כאן, בעיר שלהם.
תשע, עשר, אחת-עשרה.  הריח במעלית הדחוסה הופך להיות בלתי
נסבל.  אליסון עוצרת את נשימתה. שתים-עשרה, ארבע-עשרה חמש-עשרה
וממשיכים לעלות.

היא איננה מודעת לכך, כמו גם אייזיק, שראיה דו מימדית, לפעמים,
איננה מספיקה, גם אם יש לך מחוגה חדה שמפסקת את רגליה בדייקנות
מעושה.  בעודם עולים במעלה הקומות, הם מתקרבים לקו הגבול הבלתי
נראה של הגדר האלקטרונית.  הגבול עובר בדיוק על רצפת הקומה ה
25.  שם, מסתיים קו שלושת הקילומטרים של אליסון.  המשדר שעל
צמיד הקרסול שלה, יחדל בדיוק בנקודה הזו לקלוט את משדר הבסיס.
אותותיו יגוועו ואת האותות הבלתי נראים, יחליפו אותות מצוקה
מהירים בתדר אולטרא גבוה - 930 מגהרץ.  כשחוצים את הגבול - אין
דרך חזרה.
טים מחייך.  אסף מבליע חיוך חוזר ועזיז ממשיך להזיע.  הוא חושב
עכשיו על המזוודה עם מאתיים אלף הדולר שהניח מתחת למיטתו.  "הם
בטח ישמחו, ההורים שלי... מגיע להם." חולפת מחשבה בראשו.
הרהורו נקטע בחדות על ידי טלטול המעלית עד עצירתה המוחלטת.
האור כבה בתא הדחוס ונורת החירום מתעוררת לחיים.  הספרות שמעל
לדלת המעלית מראות 24.  "תרופות ההרגעה" במינון כפול שסיפקו
לעזיז אלו היושבים עכשיו בפארק, עושות את שלהן.  הוא מפלבל
בעיניו, כמסומם, אדיש וריק למתרחש סביבו. "שימותו אלו עם
הסלמון" הוא חושב.
"מה זה? מה קרה?!" זועקת אליסון.  "זה שום דבר, בייבי" עונה לה
אייזיק ומושיט ידו לעבר השפופרת שבתא המעלית. "סקיוריטי!" הוא
זועק לתוכה.  הקול בעברו השני, רגוע ובוטח. "נא לא להיכנס
לפאניקה אדוני.  כמה אתם שם?"
"חמישה"
"מה שמותיכם?"
"אהה... אני אייזיק אברהמס, איתי גברת אליסון סילבר."  הוא
מביט לעבר אסף וטים כשואל. הם עונים "אסי נחושתן וטים
דופריין".
"אסי נהושתל וטים דופריין".  אייזיק מביט בגבו של עזיז. "היי,
גבר, איך קוראים לך?"  מחשבותיו של עזיז נמצאות בשערי גן העדן
שלו.  מן הסתם, הוא כבר החל להתדפק עליהם.  "היי, ביג גיא, איך
השם שלך?" הוא מגביר את קולו.  עזיז עונה חלושות "בייקר"
ואייזיק חוזר על ההברות שנוסכות שלווה מדומה על אליסון.
"אנחנו כאן חמישה מלצרים של הקייטרינג."
"יש הפסקת חשמל בכל הבניין." אומר הקול האסרטיבי של אדון
סקיוריטי.  תהיו סבלניים, זה יקח קצת זמן, אבל נגיע אליכם.
כבר הזעקתי עזרה."
"מה זאת אומרת 'קצת זמן'?" לוחשת אליסון.  נשימתה הופכת קשה
מרגע לרגע.
"כבר לחצתי על כפתור המצוקה, מכבי האש בדרך, אבל יקח להם זמן
לטפס עד אליכם... אתם יודעים."
אייזיק מנסה להתעשת.  "אין לכם איזה גנרטור חירום או משהו?"
"למעשה, אדוני, יש לנו כזה, אבל לצערי, לא נוכל להפעיל אותו
בשלב זה.  אני מצטער."
"למה?"
"אני לא בטוח."
"מה זאת אומרת 'אני לא בטוח'?" אייזיק מקשה.
"אני לא יודע אדוני, אלו הנהלים שכתובים כאן - אין להפעיל את
גנרטור החירום.  ככה כתוב."  אני חושב שזה קשור למחירים של
הדלק ולזה שחברת האחזקה עכשיו בקיצוצים.  אל תדאגו - עזרה בדרך
אליכם, תחזיקו מעמד.  אתם צריכים משהו?"
"אנחנו צריכים שפאקינג תוציא אותנו מכאן! זה מה שאנחנו
צריכים!"
"נא לא להכנס לפאניקה אדוני, קח עשר נשימות ארוכות והרגע,
העזרה בדרך."  הוא נשמע כאילו הנחיותיו הבוטחות מוקראות מתוך
דף, מה שאכן נכון.

אליסון על סף עילפון.  עזיז נושם בכבדות וצווארונו ספוג בזיעה
קרה.  דקות ארוכות חולפות עליהם בתא הדחוס, בעוד הם שומעים
טיפופי רגליים וצעקות הבוקעות מבעד לדלתות המעלית.  אסי מנסה
לדחוף את אצבעותיו לחריץ הדק שבין הדלתות, אך לשווא.  זהו
ניסיון אבוד.
אייזיק מנסה לפתח שיחה קלילה עם הבחור הכבד, אך מבחין במצוקתו.
"אל תדאג בחור, עוד כמה דקות הם יגיעו, יפתחו את הדלת הזאת
ויוציאו אותנו, או שבטח יחזור החשמל - הכל יהיה בסדר."  אסי
מגיע למסקנה שמדובר בעשרים ותשעה קילו נקודה משהו של חומר נפץ
תקני וטים מנסה להיזכר היכן הניח את הפנקס שמדריך אותו כיצד
להכין בלאדי מרי וקוסמופוליטן.  לא שהוא יודע מה משמעות המילים
האלו.

אחרי נצח, הם שומעים דפיקות מכיוון הדלת. "כן!!! אנחנו בסדר!"
אומר אייזיק.  "חכו רגע אחד, אנחנו כבר פותחים לכם" מישהו צועק
מהצד השני וכעבור מספר שניות, מוט מחודד ננעץ ברווח שבין
הדלתות ומפסק אותן לכדי חריץ צר.  ארבע אצבעות זוחלות על דלת
ימין ועוד ארבע, שונות מהן לחלוטין - על דלת שמאל.  הדלתות
מוסטות בכוח רב לשני הצדדים ואדם בחליפת כבאים כחולה וקסדת
פלסטיק צהובה ותקנית מתכופף אליהם.  רצפת הקומה ה-25 נמצאת
בדיוק באמצע גובה המעלית.  הכבאי מחייך "קדימה בנות, הגענו
לקנזס."  הוא מביט בעזיז המזיע ומנסה להעריך באם יוכל לשלוף את
עצמו דרך הצוהר שנפתח להם.  "תן לכולם לצאת ואנחנו נרים את
המעלית קצת כדי לעזור לך לצאת" הוא אומר לעזיז שנצמד לדופן
השמאלית של המעלית מכונס במחשבתו.  אסור לו לסגת כעת  "הם
ייקחו את הכסף אם לא יצליח במשימה" הוא חושב.  טים צועד קדימה
"אם אתה לא יוצא, אז אני אצא" הוא אומר לעזיז ומושיט את ידו
לכבאי החייכן.  שתי ידיים מושטות לעברו ומושכות אותו אל מחוץ
למעלית, אל רצפת הקומה ה-25 הבטוחה.  אסי מסמן לאליסון לעבור.
"זה בסדר, היא אומרת, תצא ואני אחריך."  לא נעים לאסי, בכל זאת
- האצילות מחייבת, אך אליסון דוחקת בו "תצא.. תצא... זה בסדר."
גם אסי יוצא מהפתח הצר.

אייזיק ואליסון מתקדמים לכיוון הפתח.  משנשמה אוויר פסגות צח,
היא מרשה לעצמה לגונן על האביר שלה.  "צא אתה ותמשוך אותי
החוצה" היא אומרת לאייזיק.  "אני רוצה שאתה תציל אותי ולא
מישהו זר."  אייזיק נושק לה על מצחה.  הוא מושיט את ידיו ושני
הכבאים שבחוץ מברכים אותו "ברוך הבא לספינת האהבה, ג'ולי מחכה
לך עם כוס לימונדה".  הוא מחייך אליהם בחביבות, מסתובב, כורע
על ברכיו ומושיט לאהובתו את ידו האיתנה.

בעדינות מרהיבה הוא מושך את אליסון אל מחוץ למעלית.  הם
מתרחקים בצעדים מהירים מדלתות המעלית שמוחזקות בחוזקה על ידי
שני הכבאים בעלי שמונה האצבעות.  כשאייזיק מושך אותה לכיוונו,
קרסולה חוצה את קו הרצפה.  נורה קטנה ואדומה מתחילה להבהב על
הצמיד.  צפצופים קצרים ומדויקים נשמעים מכיוון הקרסול שלה
וברגע שהיא נותנת דעתה לכך, הכבאי אומר לעזיז "חכה רגע בחור,
אני סוגר את הדלתות, נעלה את המעלית בקצת ואז, תוכל לצאת ולבוא
איתנו ללונה-פארק אם תתנהג יפה, אני אקנה לך בלון."  עזיז
מהנהן ומעקם את פיו כלפי מטה, כמקבל את דין גורלו האקראי.

הדלתות נסגרות בחוזקה.  הלחץ הפניאומאטי לוחץ אותן ברשעות האחת
אל רעותה והכבאי צועד לעבר ארגז הכלים שלו, כדי להביא את המפתח
המתאים.  ההבהוב בצמיד לא פוסק.  מרווחי הצפצופים הולכים
וקצרים.  אליסון מרימה מעט את המכנס השחור ומחסירה פעימה.
"אייזיק!" היא כמעט צועקת וראשה מושפל לעבר הצמיד "אייזיק, זה
מהבהב!" הוא משפיל מבט, כורע כדי להביט מקרוב בטעות התלת
מימדית שלו ואומר "איך זה יכול להיות? הרי חישבתי בדיוק!" האות
האלקטרוני, האולטרא גבוה, יצא לדרך לא נודעת שבתחילתה - וודאות
סימבולית מוחלטת ותכנון מפורט ובסופה - חורבן, הרס ודממת
מוות.

כשהוא מרים אליה את מבטו בשאלה שהתשובה עליה לא תגיע לעולם,
פיצוץ עז ועמום נשמע מכיוון דלתות המעלית.  ריח שריפה חריף
פורץ בפתאומיות לאוויר שעד לפני עשר שניות היה זך וטהור.
הדלתות נראות כאילו משאית שנסעה במהירות מופרזת, התנגשה בהן
מצידן הפנימי והן נושאות איתן בטן הריונית של חודש תשיעי.
הלחץ הפניאומאטי וקירות הפיר עמדו במשימה, למרות הטעות
החישובית של אסי.

ניידת משטרה המונעת בדלק שבתוכה קצין מבחן אחד ושוטרת משועממת
מתחילה לנסוע לכיוון בניין סיטי פלייס I. ערוץ ה CNN מתעורר
לחיים במשרדו של אכבר ח'אתמי.  הוריו של עבדול עזיז בייקר
נכנסים הביתה ומבחינים בחבילה שעטופה בנייר חום ומונחת על
מכשיר הטלוויזיה.  נייר לבן מוצמד אליה.  

על האי "איזבלה" באיי גלפאגוס, צב ענק ורעב שעצמותיו גרומות
וזמנו בידו יוצא לדרכו הארוכה, דרך שמתחילה ומסתיימת בלי תכנון
קפדני ובלי סמליות.  את הדרך הזו יגמע חמש פעמים ביום בעשרים
וחמש השנים הקרובות.  אל השיח הקרוב אליו ובחזרה לפינתו
המוצלת.












נספח שאפשר בהחלט לדלג עליו (גרסת הבמאי):

- הדמויות והאירועים בסיפור זה עלולים להישמע מוכרים. עם
זאת, אין שום קשר בין הכתוב לבין המציאות. יתירה מכך, כל המזהה
את אחת הדמויות עם אישים אמיתיים, עושה זאת על אחריותו ומתוך
דמיונו האישי בלבד.

- לעומת זאת, כמעט כל הפרטים בסיפור - מדויקים להפליא:
1. בניין "סיטי פלייס I" הוא אכן הבניין הגבוה ביותר בעיר
הארטפורד, קונטיקט.  גובהו 38 קומות והוא נמצא במפגש הרחובות
Asylum, Haynes ו Pearl .  פרטים נוספים ומשעממים על הבניין
אפשר למצוא כאן:
http://www.emporis.com/en/wm/cx/?id=108837

מהבניין, באמת אפשר להשקיף על פארק בושנל.  באמאשלכם, חפשו לבד
את המפה.

2. דוד בושנל היה המפתח והממציא של הצוללת המבצעית הראשונה
שכינויה היה "הצב".  הניסוי הראשון בצוללת, נערך ב 1776 במיימי
נהר קונטיקט.  חומר מרתק על הנושא אפשר למצוא תחת הערך "דוד
בושנל" בכל ויקיפדיה הקרובה למקום מגורייכם.

3. אפשרויות הפקת תרופה מעצמות צבים נכונה בחלקה והיו ניסיונות
כאלו (נראה לי).  ההתגרמות תוך-סחוסית בעצמות המפרקים של רגלי
צבים נכונה לגמרי, אבל ריכוז הסידן, כמו גם האנזים המסתורי -
נלקחו בערבוביה מחמישה מאמרים מדעיים שונים.

4. האות האלקטרוני בתדר אולטרא גבוה - 930 מגהרץ משולב
בטכנולוגיה המכונה RFID.  זוהי טכנולוגיה פורצת דרך שמעניין
מאוד לקרוא עליה בשעות הפנאי, מאחר ויש סיכוי סביר שבשנים
הקרובות, לא תוכלו להימלט ממנה.  מחלקת השיקום והענישה של
מדינת אוהיו אכן משתמשת בטכנולוגיה הזו למעקב אלקטרוני אחרי
אסירים.  בקישור הבא אפשר (אם ממש חייבים) לקרוא על כך.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2957482,00.html

5. ההפניות הבאות מצביעות לכיוון הסרט "חומות של תקווה":
- "הפחד יכול לשמור אותך במאסר.  התקווה יכולה לשחרר אותך" -
   זהו המוטו של הסרט ואחד ממשפטי המפתח בו.
- דורותי סילבר משחקת בתפקיד שולי למדי בסרט, כבעלת הבית
   בסצנת 1954.  ההחלטה לקרוא לאליסון כך ולא "דורותי"
  הייתה כי כשכתבתי את הסכמה - שמעתי את הביצוע המופלא
  של אלביס קוסטלו לשיר.
- טים רובינס מגלם את אנדי דופריין בסרט, ומכאן - שמו של
  הברמן נטול הזיכרון.

6. הסברה הרווחת כי עומק הזיכרון של דג זהב הוא מספר שניות -
איננה נכונה. הנה ההסבר המייגע:
http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=666

- הפרטים הבאים - לא ממש נכונים:
1. אין ארגון בשם "גדעון" (GIDEON).  כלומר, יש, אבל הוא לא
מתעסק באנרגיה חלופית, אלא במחלות זיהומיות.  הנה:
http://www.gideononline.com/

2. אין ארגון בשם ROTEM.  כלומר, יש, אבל הוא לא מתעסק בצבים,
אלא בייצור רכבות וטנקים.  זהו חלק מתאגיד יונדאי והלקוח הגדול
ביותר שלהם הוא שרות הרכבות של הרפובליקה האסלאמית של איראן.
בפעם הבאה שאתם קונים רכב מתוצרת יונדאי - תתביישו לכם.  הנה:
http://en.wikipedia.org/wiki/ROTEM

- אז מה הפעיל את הפצצה?  האם אייזיק טעה בשרטוט? אם נראה
לכם שלא, כנראה שיש בעיה באזור הדו-מימדי.