איני יכול להתרכז
בלפייט אותך
כשהדופק מואט מגעגוע
כמו ספינות המפליגות
לתוך עצמן
איני נשאר שלם
בהתקרבי אלייך
כמו גל בהתנפצו
על מזח שנותר
שוקק, ציפייה קירחת.
הקור אופף ובלא ידיעתו:
הופכנו לישות אחת,
עלומ(ת)י מילים לנגד
עמקות הסערות בגופם של
דברנו.
המלח לא רק נח על פני מימיו
ודמעותיי
חבויות כקונכיות
שאין מבחין בהן
כשהחול ממרר גאות בבכי.
השמיים מתפלגים
פלוגות-פלוגות,
צבאן אוחז ברובי הגשם
למחות את נגועי האנינות
בנקודת מליחותן.
אם רק תדעי, אוכל שליו לטבוע
במרחבי הרגש- להפסיק ללחום,
אם רק תדעי
שבי - הים מתגעגע.
|
