מסומנים באבנים
שורות וטורים
כן אנו קבורים
שורות וטורים...
קבורים באדמה
לא זכאים לנשימה
אחת ואחרונה...
לפני ש...

אתה חוטף את התקווה
לא משאיר כאן אהבה
מלבד לאכזבה שמילאה
את השממה ואותך.
הכל כאן קודר
קורס ונעלם.
רק בגללך...
רק... בגללך

לא נשאר יותר דבר
לא לאן לברוח
מנסה להתחבא
אבל אין לי עוד כוח
לא נשאר דבר...

מסומנים באבנים
שורות וטורים
כך אנו קבורים
שורות וטורים...
שורות... וטורים

המלאכים.
משמיים באים
כמו במנגינה
ככה זה נראה
קרן אור משמיים
ההבזק של המים
לא יודעת מה קרה..
(או..מה קרה)

אפילו כשעזבתי אותך
לא מסוגלת אני להירגע
מהמחשבה.
שעוד תגיע. מאמצע השממה.
שהשארת.
כמו רוח נושבת
כמו חיה שטורפת..כל מה שזז
אתה מול המטרה
אתה תשיג אותה.
כמו חץ שפגע.

אפילו בצד השני
בורחת אני ממך
מחשבות רודפות אותי
לא מניחות לנשמתי
מקפיאות את דמי
מקדירות את רוחי
לא מסוגלת להשתחרר...
כמה רוצה אני למות..
החופש קורה לי..

נחרטים באבנים
שמותינו. כמו מילים חסרות משמעות.
אולי זו המהות.

מסומנים באבנים
שורות וטורים

שורות וטורים
כך אנו קבורים
שורות וטורים...

מנסים לספר
על מה שהיה
ומה יהיה
אבל שותקים.
שוחקים את האמת
כמו על שפת הנחל
אך השקר עולה.

ואל תגידו שלא אמרנו
שלא הזהרנו
לפני הכל..
לפני השכול שנחת עלינו..
ובסוף עוד תגידו
שלא...היינו כאן
ממש במקום
הזה..
בדיוק לפני שנה.
היינו כאן.
ועכשיו נשארנו. באבנים.
מסומנים בשורות וטורים.
באבנים. חרוטים.