[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעין פרידמן
/
באמצע הדרך

באמצע הדרך
הרמת ידיים
הפסקת לנשום
ובחתימת שפתיים
שבת לחלום.

וכל ערב
אני בוהה בקיר
רואה אותך בשביל
וחושבת... מה עכשיו...

רואה איך השארת
אותי ואת החברים
לא מבינה
איך הלכת והכל נשאר... אותו הדבר

הכל אז קפא
החדרים הקדירו
כמו סרט אימה
הכל כאן נשאר
נעצר העולם אבל אותו הזמן.
לא חזר... לא לא... לא חזר

ושוב אני
לא מבינה
איך באמצע הדרך
הרמת ידיים בקולות אל השמיים
והפסקת לנשום

כל ערב מקווה
לראות אותך חוזר
עומדת ובוכה
באותו החדר... שבו חיית

עומדת כאן
ומביטה לאחור
נזכרת איך אתה.
נפלת מול האור. שהאיר עליך
אתה באמצע הדרך
הרמת את הידיים
זעקת לאלוהים ונפלת על הברכיים
על האדמה...
פרחה נשמתך אל האלוהים
כמו פרח קטן שוכב במעמקים
עטוף לבנה...

מאות מלאכים מכונפים למעלה
בוכים וזועקים... למה... הו למה...
ואני כאן למטה
לא מבינה
איך זה קרה. ואותי עזבת. כאן לבד לבד.

אולי בין החיים
אני מסתובבת
אבל מתה מבפנים
אני שנים נשארת... הלב נרקב
לא מסוגלת להעמיד יותר פנים
רוצה אני לעזוב את החיים
ולנוח עכשיו.
עייפתי מהחיים הם אותי זנחו
כמו היפהפייה הם אותי כישפו
ודקרו בלב, במקום הכואב
שלא מחלים לעולמי עולמים.

לא מסוגלת להאמין
שכך נכנעת ואני עוד בחיים
נשארת כאן. חיה כאן.
נושמת כאן. זועקת אלוהים!
אבל אין משמע. אין מענה.
אין אף אחד שייתן לי מענה. ויגאל אותי.

רק אתה שם למעלה. אתה אותי רואה
אותך בכנפיך אבל לא עוד. לא עוד אני כאן נושמת.
לא יכולתי אז יותר. ולכן אני כותבת.
אוהבת אני אתכם אבל עם אהובי שוכבת.
במשכני שלום.

לא סובלת אני יותר.
אלא במאושרים. אולי במתים.
אבל חדל הבדלים קטנים וזעירים
מאושרת כאן אני. עכשיו עם אהובי.
כמו יונים בגן. מעופפים.
ונהנים מהחיים. שאחרי.
כן כן. זה השתנה. כבר לא נורא.
החיים יפים יותר כשנהנים. לא מתייסרים.
מהכאבים שהם מותירים. האהובים.
החורים שנותרים... לאחר עזיבתם... אותנו.

ועכשיו אני הולכת. אחרי שסיפרתי את עתידי.
מקווה אני שתבינו כי זה הוא גורלי.
לא יותר ולא פחות. לא רוצה עוד לראות.
את בית הקברות. שם אנחנו כתובים. באבנים.

ועכשיו בסוף הדרך.
שוב קמת לחיים. פקחת זוג עיניים.
ואנחנו כאן שבים. לאושר הנכסף. הבלתי מושג
כמה טוב להיות שוב יחד.

אז המשכנו כאן עכשיו
לקחנו נשימה
צעדנו צעידה. כן כה קטנה.
על השביל הבלתי נגמר.
חזרנו לנשום. עכשיו אנו עפים.
אל תוך העננים. שאותנו מעופפים. כמו צעיפים רחבים.
מסוגלים אנו להאמין.
שהכל עוד משתנה. ולא משנה.
מה אומרים שהיה או לא יהיה.
האמין בעצמך. בלא נודע.

כי הדרך עוד ארוכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לכתוב סלוגנים


זה נגד הדת שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/4/08 19:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעין פרידמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה