New Stage - Go To Main Page

סשה סמיט
/
זה היה בגללה

פסנתר טרגי נשמע ברקע. כל צליל מופק ממנו כמו ביסורים. וכך גם
היא מתענה ביחד איתו. שונאת את עצמה על הרצון, על התשוקה. הוא
לעולם לא יבטח בה יותר. היא לעולם לא תוכל להביט יותר בעיניו.
הוא לעולם לא יאמין למילה שלה, היא לא תנסה לשכנע אותו.
כורעת על הריצפה הקרה, הבכי חונק אותה ומכאיב לה בכל פעימת לב
מחדש. רצתה להגיד לו שהיא מצטערת, והוא רצה להגיד לה שתמיד
יאהב אותה. שניהם שתקו, ידעו שאי אפשר לתקן.
הוא חשב שהיא שלו לעד. היא חשבה שהיא אוהבת אותו. והגשם אמר את
הכל. הקירות ביניהם עמדו, לא הצליחו להכיל את הרגשות כולם.
האוויר לא הספיק כדי לנשום לרווחה. לא הייתה בעולם תקנה.
הוא לא הצליח לשנוא אותה, למרות שרצה בכך יותר מהכל. היא ידעה
שהוא לא יסלח לה לעולם. היא קיוותה שלא יעזוב אותה. הוא קיווה
שהיא תלך. ליבו היה שבור, ובפעם הראשונה הוא רצה להרוג אותה.
היא ראתה אותו בוכה בפעם הראשונה, וזה היה בגללה.
הם חשבו שיצליחו לעבור את זה ביחד. למרות שהיא ידעה שלא יסלח,
והוא כבר לא ידע אם היא תאהב. אולי היה עדיף להפרד, אבל בדלת
עמדה דמות קטנה שהסתכלה מהצד, ולבסוף אמרה "אמא, אל תבכי..."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/9/08 13:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סשה סמיט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה