שבת, לילה
אחריי הבייליס 9.9.07

ארבעה חודשים עברו מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה. ארבעה חודשים
ויומיים מאז שדיברתי איתך בפעם האחרונה.
כבר שבת שלישית שם בציפייה לראות אותך וחודשיים שאני בטוחה
שהתגברתי. כל שבת שם, מחכה לראות אותך, להראות אותי בסביבתך
ולראות איך זה מרגיש לך להיות איתי באותו מטר מרובע בלי שזה
יהיה אנחנו ואז מרגיש לי כלכך זר.
בזמן אחר ובמקום אחר היינו עכשיו חוזרים יחד אלייך הבייתה
והולכים לישון ומחר היית קם בשש בבוקר עושה מקלחת זריזה, מכין
לי שוקו, כשאני עוד בקושי פתחתי עיניים, במיצמוץ הראשון כבר
ראיתי אותך לובש את המדים, ומקללת את ימי ראשון הארורים.
היינו  עושים עכשיו אהבה על השיר הזה בגלגל"צ ועם הזריחה אחריי
שהלכת ודמעות הייתי מסדרת לך את החדר בשביזות יום א' ומחכה
לסופ"ש עוד שבועיים כשרק לפניי שנייה היינו ילדים  על חאקי
שנפגשים מאחורה כדיי כאלו להתנשק.
אני אומרת לעצמי שאני לא יתהה לשנייה בימי שישי אם אתה פה או
לא, אבל רואה את עצמי עושה זאת שוב מהיום עוד שבוע שוב.
לאט לאט אני מבינה שלא נועדנו זה לזו סטייל סינדרלה או שלגייה,
אך רגע אחריי מנחמת את עצמי בזה שאנחנו בטוח נחזור הריי אנחנו
מתחתנים. כלכך לא... ונכווית.
כל פעם שסיפורים עלייך רצים לאוזניי, עיניי מזיעות ומחשבות
מבעבעות על הדמות שלך שתקועה לי בראש, שלאט לאט מטשטשת.
"האור בחיי" של נינט מתנגן עכשיו ברדיו. בכינרת הייתי כלכך
שיכורה עמדתי על סירה חונה על החוף עם הגולדסאר ביד, מתנדנדת
כמו יצורה תל אביבית זקנה עם שיניים צהובות בזיגזגים של
פיראטית עם צחנת רום וצרחתי את המילים של השיר, כמו מין סרנדה
מודרנית: " זה לא סתם אולי, אתה האור בחיי".



                                                         
23:44 שבת 26.01.08
היום שתיתי שוקו בשקית וחשבתי עלייך.
תמונה שלך שואב את השוקו מהשקית
הופיע בחיוכי וחיוכי צחק, תמיד היית מתענג
על השוקו בשקית כמו תינוק שמוצץ פיטמה
והייתי נהנת מהמבט החמוד שלך הכאילו לא מתגרה...




                         חצי שעה אחריי ה- 10.3 (עוד כמה
שעות על ירוק)
אני עוד לא יודעת מה בדיוק אני מרגישה, תמיד יש לי ירידת מתח
כזאת לפניי דברים גדולים. אני שמחה שאני מתגייסת תמיד רציתי
להיות חיילת בצבא ההגנה לישראל, איפה שכל החלומות מתנפצים,
ואני רואה את האמביציות שלי מתאדות להם באוויר הארץ היפה, אבל
בכל זאת..
התחלתי להתעצבן על זה שאני לא מתרגשת, אולי כי זה לא כמו שזה
צריך להיות. תיארתי את זה אחרת עם מותק שלי לצידי.. איפה אתה?
ואמא שיש לי, איפה היא?
לא אבכה עכשיו, לא אבכה עכשיו.
אבל יש לי את דגן ואת מלי. את דנה, תמיר ואלון שהתקשר עכשיו
וכלכך הייתי רוצה שיהיה פה עכשיו, וגם אבא.
כל האנשים היקרים האלה, and i just want my mammy.
לא כי אני פוחדת עכשיו, אלה כי מה הכל שווה...
אז בנימה לחה זו, אני מתגייסת
ומתגעגעת.




                              מוצ"ש אחריי חצות אז כבר ה-30
למרץ 02:55
א'סף שרף ו-11 חודשים של מחשבות מונוטוניות עד עצומות,
הייתי בגעש ואז הגיע פולי...
פאק כמעט שנה, עוד שנייה ו- 356 ימים, כלכך הרבה זמן, אשכרה
שנה שלמה מאוסף השנים של בנאדם לגופו. אסף. א'סף שרף.
בדיוק לפניי שהגעתי סיפרתי לחברה על האישיות הכלכך משמעותית
שלך בחיי, וכלכך הופתעתי לראות אותך שם, שבאת אליי פתאום משום
מקום ואמרת היי יפה והתחבקנו, יצאתי החוצה לבכות.
אחריי זה נתקלנו אחד בשני, וכלכך קיוותי שזה יקרה ובזמן שאתה
דורש ממני לחייך כדיי לראות שיניים סוף כל סוף, אני שמחתי
בצורה עצבנית שתפסתי אותך לפניי שהלכת. ישבנו. ונראה כאלו שנה
שלמה שמרת את כל מה שיש לך להגיד ואיך שראית אותי הכל היה חייב
להשפך בשיחה של 10 דקות. אמרת שא' ב' ו-ג' וידעתי הכל, לא
הייתי צריכה לשמוע את זה אפילו. ידעתי שאתה עדיין כלכך אוהב
אותי, ושאתה עדיין חושב עליי, ושאתה עדיין בטוח שיום אחד
נחזור, כי אין אנחנו פשוט יום אחד נחזור.
ידעתי את כל זה, כי זה בדיוק מה שאני יודעת על עצמי.
לא ידעתי שאתה כלכך רוצה לנשק אותי עכשיו, ידעתי רק שלאורך כל
השיחה רק חשבתי על איך אני מנשקת אותך ומתנשקים.
ושאמרת את זה, המשכתי לאבל, שאחריי שנפגענו בצורה הדדית
מעניינים כאלו, לא נעשה את זה לאחרים אחריי כל הכאב שנספג
ברקמותינו, ושנייה אחריי זה היא הייתה על הזין בשבילי, אבל זה
מה שנקרא למידה.
איפה שהוא יש לי הרגשה שאנחנו סתם משלים את עצמינו ומתכסים
בשמיכה ורודה מקושטת תחרה לבנה בחלומות רחוקים של שמיים נצחיים
שיום אחד נחזור ונתהווה.
חיכיתי לך 11 חודשים, פאקינג 11 חודשים.
היו ימים שהלכתי לישון איתך וזריחות שהתעוררתי לידך, לפעמים
הסתכלתי עלייך במראה ועשיתי לך פרצופים, שתיתי איתך שוקו
מהשקית כל בוקר וחייכתי אלייך שאמרת "אני אוהב אותך מותק שלי"
הסתכלתי עלייך שנרדמת ושאלתי אותך "על מה אתה חושב?" בתחילת
הפרק כעסתי עלייך ואהבתי אותך כל יום.
ואתה היית במקום אחר.
"אני אתקשר אלייך יום אחד..."
תודה?
בלילות האחרונים כל לילה בטירונות, לא הצלחתי להירדם. חשבתי
עלייך, עזה, ומה היה קורה אם...
אם היית מת מפצעייך או מ-"הקם להורגך השכם להורגו"
ולא היית יותר, מה היה קורה לי? מה איתי בלעדייך!
ראיתי אותך  גם אתמול היום בלילה אהובי, ראיתי איך שלא יכולת
שלא להסתכל עליי אבל לא רציתי להסתכל עלייך יותר מידי, הספיק
לי פעמיים לצלם את דמותך בראשי.
כלכך יפה, וכלכך לא שלי.
אני כלכך מתגעגעת, כלכך רוצה אותנו בחזרה, ותמיד אוהבת,
ועדיין תוהה...