שבילים רבים כבר נחצו.
גורל פיצולים כבר נחתם.
שמא מראש, לא ידע.
עד הנה הגיע.
זמן כבר אין לחרטה,
דאגה.
ויד דחפה במרץ, מלווה גוף מתנשף.
אך אבוי, אדמה ארורה!
ברך החליקה, וכך צנח
עד למטה, אל העלטה,
אכזבה.
רסיסים התפזרו לכל עבר.
שבילים ופיצולים אז נעלמו.
עם עיניים שנעצמו, ידיים שנהדפו.
כל זאת לשווא, היה ולא עוד.
כעת שרוע על החול אבוד,
חשב.
פתאום הוא קם, התרומם
אל הפסגה הרים מבט בפליאה
בכה וצחק, להחליט לא ידע
היא כל כך מעוררת כבוד,
עזובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.