אהוב שלי אתה רחוק עכשיו
אתה הרחק מהישג ידיי
וידיי גוועות מחוסר היכולת להרגישך,
גופי כמה לחיבוק ממך.
רק המח והמחשבות עובדות שעות נוספות
מפנטזות אותך, כמעט ונותנות בהזיותיך נשמה.
ואתה כה חסר, בכל תחום ובכל יום יותר מהקודם.
והיעדרותך רק מדגישה את נוכחותך בחיי,
והיעדרותך רק מעצימה את זאת האהבה.
אני יודעת שזה הרבה יותר מתשוקה,
רגש טהור שמנסה להיות חסר כל מעצור,
שמשתדל כל יום לאהוב אותך ממקום שלם,
כאילו מעולם לא נפגעתי,
כאילו מעולם לא תעלם.
ואתה כה חסר שהעצב עוטף לי את הגעגוע,
נותן בי סטירות קטנות ומעיר מחדש את הדמעות.
אתה זולג לי מהעיניים, טיפות רגש נופלות מפניי
ומקשטות את לחיי פנינים פנינים.
והזמן מוזר, הימים קצרים, אינטנסיביים אך לא קשים.
מאז שהלכת נראה כאילו עברו חודשים.
קצת כמו הוליווד, לא אמיתי, איך שנעלמת לי בעל כורחי.
ועוד יום שעובר זה עוד קצת שמחה
כי אני יודעת שזה מקרב את בואך,
ושאני באמת אוהבת אותך.