הסיגריות המקומטות
שלך עוד שורטות לי את הדרך במורד הגרון,
מעקלות את הריאות אל תוך הלב.
זו שעת בין ערביים ואני שוב בקהיר,
נושבת עם הרוח בין הדקלים לשמיים,
נוכחת אבל לא מוגדרת,
כמו סוד קטן שלא רוצים לספר.
אתה מדבר איתי על חופש והניאון של העיר מתנפץ לך על הלחי,
ירח כתום שחורך את המדבר.
אני הצעדים שלנו במקדש דנדרה,
מחלחלת אל תוך הכתבים על הקירות
ואתה הקול הלוחש לי להרגיש מבלי לגעת,
לרדוף את ההבדל בין השחזור והאמת.