קראתי משהו שמישהו
כתב
וקיוויתי שזה אתה
רציתי לחשוב שלמדת משהו
מכל הבלאגן הנוראי הזה
ושאתה מצטער -
והפעם באמת.
עכשיו,
כשאני לא מולך
ואין בינינו
גליל שלם של נייר
מגולגל לחבילות
קטנות
ושכל הדברים שלא אמרת
אז,
אמרת עכשיו.
אני כבר לא יודעת,
מה כואב לי יותר -
הזיכרון
או
הרגש שעלה מהמילים
שכנראה
אתה בכלל לא רשמת.
ככה זה,
כשאתה נאחז באהבה
בדיוק
כשהיא מחליטה
ללכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.