את ואמך ואני
בגן המשחקים ברחוב רמב"ן.
תמימותך עטופה עגלת תינוקות.
את נושמת שכונת ילדות עתיקה,
זיכרונך הריק
מתמלא בשדרת ברושים ארוכה.
לא נוריש לך ארמון, בתי.
אנו עשירי שירים,
חכמי אהבה.
אנו עניי רוע.
אנו מנוסי חיים
אשר חולמים להתחסן מפני פרידות.
ואת, זכרי את אורך הדרכים, בתי.
בינות פרוות של חתולים,
בינות חופי הים,
בינות חיקן של אהבות שיאהבו אותך,
היי אדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.