|
עוד שאיפת ניקוטין
מרשרשת בגרוני
ועוד תחושת יאוש סתמי
נושפת בתוכי
ושוב תחושת הריק
ושוב חורף
וזה לא רצון לעוד גוף
גוף חם שיאפשר לעוף
גוף שיכיל את כאבי
זו תחושה של פעם
שצפה בתוכי
מפעפמת בי ליצור,
לפרוק בה את כולי
תחושה מוכרת וכואבת
של לשבור בקבוקים
ולא לאסוף את הרסיסים
של כאב פנטום בברכיים, בידיים
של יכול ולא יכול
של אחד שנמאס לו
פשוט נמאס לו לסבול. |
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.