אח, חזק נא, אנא, הרי הנני רחוקה מלהראות לך מבט עיניי, אילו
יכולתי לאחוז בשבריך כחופן של חול בכפות ידי המדממות לחם לבן,
קרמיקה שחורה של אנשים אחרים נושאת נפשך, גרש אותה,ואז תוכל
תורתך לרדוף נפשך הסר משקפייך המראות לך השתקפות שחורה-הטוב לא
נמצא שם, האמן, בי אח זמנים של שברים מתאחים מפילים בדרכם
אגרטלים אחרים,תמונה של זכוכיות  קשות, וריח הקרמיקה תדבק על
אפך, עצום עיניך שם נמצאת התמונה עם האור בחיפושיך אחריה,
שוכנת היא במעמקי הנראה תן למחשבותיך כנהר לזרום אל הנודע...
וככה תזין נפשך בצלה של שלמות, עיניך לא תיראנה עוד שחור.  אלא
את היום, אור חזק שאין לעמוד בדרכו, ומשרוול כיסך ינזל יין לבן
טהור יצמיח סודות של יער מלא תורה, על אדמה קדושה חמה, אימא
שמה, אחות אני לך זוהרת נפשי בשבת הקדושה, הכנס תפוחיך לשק
גדול וחום יחד עם החתיכות מהשבת העייפה-אך לא התפרקה. אני לא
מצטערת, אך רוצה לספר לך על כאבי כשהשבת איננה עוד, היא שוב
הולכת כמו כל אותם הימים, אחרי שבעת הזמנים, מלבישה עלי בגדי
תפארתה - הרי לפני מלכה, שלמה היא נשמתי שרוחה עוד עליי - אין
ברירה היא איננה, לאן את הולכת שבת מלכתה,  משאירה אותי חלקי
לבדי, שברים של שרידי השבת אוחזים תופסים את מקומם על גופי
אהיה נשמתי. לאן את הולכת? לאן לוקחת איתך את נפשי החצויה? מי
את? שמך האמיתי, ציוויתי לשומרך אך את זאת ששומרתני הרי אני
אדם על בשרו כואב, את העוטפת, ונישבת על רוחי, מעמקי  נפשי
מניחים כפות נשמת ידיהם בשבילך רק למעוט טעם קטן מנטיפות האור
- אשר מחזירני למערומי נפשי, אל תלכי אל תשאיריני שוב מול
השבוע הזמני, שבוע בראשית - בראשיתם של ימות חיי.אל תשאיריני
לבדי שוב, היותך שוב יושבת במרומים, מאירה שכינתך, מתגעגעת הנך
כמוני? שבי נא על ידי שבת קדושה, שבי נא, בקרבי עוד קצת לפני
שתלכי .אך היא הלכה נחטפה מנפשי יכולתי להרגיש בציפורניים
שתלשו אותה מתוכי, הכאב אחז לכמה רגעים שקטים, ידעתי שאין
הברירה, ולהמשיך אני צריכה, התפוחים מתוקים בשק יהיו, אחרי
עבודת העתיד, האמן הם לא יפלו אפילו רוחך יכולה לאחוז בהם. אתה
הנך עניו מכל נר שהכרתי,
נר גנוז שאינו נכבה-כמים ונהרות לא יכבוך ... עקור מראה מנפשך
- אדלק מנורת משכן ליבך הזך - תרגיש באהבה שמציף אותנו אבינו
היקר - אהוב אותו - הנח לשברים - מעניקה לך אח, אגרטלים קסומים
צבעוניים המצוירים ממכחולי נפשי. אחוז חזק אח, הכול נמצא
באגרטל ליבנו.