כשמרגישים שהסוף קרב,
מסתכלים אחורה בשמחה ובכאב.
עושים סיכומים על כל הטוב שהיה,
נופים עוצרי נשימה,
מרחבים עצומים מלאים פריחה.
מדבר גדול, מפלים ונהרות,
ריקשות, אוטובוסים ורכבות.
הודים ,נפאלים, זקנים וילדים,
תרבויות, אמונות ומנהגים אחרים.
כל כך הרבה ישראלים מטיילים ומטיילות,
ואינסוף עולם עצום של אפשרויות והתלבטויות.
אך,
אם נסתכל באמת כמו שצריך,
ללא צורך בפורטר או מדריך.
הכל עניין של טיימינג, מקום ואנשים,
רגשות, מחשבות ושיחות שחלקתי עם אחרים.
כי זה העיקר של הטיול,
המי ומי שפגשתי במסלול.
זו ההיא שניגבה מעיניי דמעה,
וחיבוק גדול שקיבלתי סתם כך ללא סיבה.
כל אותם שידעו לתמוך ולהקשיב,
וההוא שאת החיוך על פני ידע איך להשיב.
חברים ומשפחה ששלחו לי מיילים רבים,
געגועים ואהבה שעטפו אותי בכל אותם חודשים.
לפני חזרה לחיים של שיגרה,
רוצה אני לומר לכולם תודה.
תודה שהייתם שותפים פעילים בהגשמת חלומי,
היותכם הפכה את הטיול שלי להכי הכי.
אברך שתזכו לברכתו של היושב במרומים
הצלחות רבות ואפשרות "לעוף" גם כאן בחיים הרגילים.