[גבר ואישה יושבים במכונית, הגדרת מערכת יחסיהם אינה ברורה,
אחרי מסיבה פרועה בערב והרבה אדרנלין, אולי ע"י שימוש באמצעים
כימיים. צחוק מטורף, נרגעים קצת ואז -]
היא: וראית איך היא נמרחה עליך? ממש פתטית. כאילו אתם עדיין
ביחד. אף פעם לא אהבתי אותה...
הוא: כן, אני זוכר.
היא: [היא עדיין מצחקקת, הוא לא] כן? אתה זוכר? באמת באמת?
הוא: באמת.
היא: אבל אף פעם לא הבנת בעצם למה.
הוא: לא, את החידה הזו לא הצלחתי לפענח. אבל את יודעת מה? נדמה
לי שגם את לא. [הוא מבין    
       שהשיחה מתפתחת לכיוון לא טוב, היא ממש משועשעת]
היא: אל תהיה כ"כ בטוח. בכל מקרה, אני, אנחנו,  רק רצינו שיהיה
לך טוב.
הוא: אני יודעת. ואת יודעת שגם לי איכפת מכן.
היא: ובכל זאת... בכל זאת הלכת. ממני, מאמא...
הוא: את יודעת שזה לא זמן טוב לדבר על זה, השעה שתיים בלילה,
למען השם.
היא: זה הזמן ה-כ-י טוב! אולי תגיד לי כבר איפה הייתם כל
השנתיים האלה?
הוא: עזבי. [נאנח] את יודעת מה, אם זה כ"כ חשוב לך, בואי נחכה
לפחות לבוקר.
היא: בשביל מה? אה, בשביל מה? כי אתה יודע שאני לא אזכור שום
דבר! כדי שתוכל לטאטא את  
      הכל מתחת לשטיח? שנתיים מהחיים שלך נתת בשביל הטינופת
הזאת ואתה מצפה מכולנו שנשכח?
הוא: חבל להרוס את הערב הזה. היה לנו כיף, נהנינו. את הרי
יודעת שאת סתם מעלה עכשיו זכרונות רעים מהעבר.
היא: איזה  להרוס את הערב? על מה אתה מדבר בכלל? שנתיים לא
דיברנו! שנתיים לא היית כאן, ואלוהים יודע איפה היית ומה עשית.
ממש משחקי מחבואים! ופתאום אתה צץ משום מקום, כולך
מחוייך, מזמין אותי לאיזו מסיבה "לגשר על פערי הזמן" עלאק
וחושב שערב אחד במסיבה העלובה הזאת ישנה את כל ההיסטוריה?
הוא: נו, באמת! את מוכנה להפסיק כבר?! די לזיין לי בשכל איזה
בנאדם גרוע אני. כן, עזבתי. ואת יודעת
      מה? טוב לי עם זה. הגיע הזמן שתביני את זה. אלו היו
השנתיים הטובות ביותר בחיים שלי.
היא: כן? בלי אמא? בלי אבא? בלעדיי.. ועוד בשבילה! בשביל חתיכת
הטינופת - [הם מתחילים לדבר בו
      בזמן]
הוא: נו, בשביל-
היא: הזאת, שרק רצתה -
הוא: מה את נכנסת לכל -
היא: לקחת אותך מאיתנו, להשתלט -
הוא: אין לך שום זכות לדבר עליה ככה! ואולי כשתביני את זה,
תביני אותי.  
      אולי סוף-סוף תקלטי שאני אהבתי אותה. אני-אהבתי-אותה.
היא: אויש, תעשה לי טובה. אתה ממש לא יודע מה טוב בשבילך ומה
לא. אהבת אותה... עלאק. אולי
      לפחות תגיד לי כבר איפה הייתם?
הוא: את מסוגלת לראות מה את עושה? רק מאשימה ומאשימה ומאשימה!
את ואמא, שתיכן  
      ביחד, כנופיה. איך אמרתם לי? או שאתה הולך איתה או שאתה
נשאר איתנו. אז הלכתי.
היא: אז למה חזרת אם היה לך כ"כ טוב אתה? איפה שלא הייתם...
הוא: כי הבנתי שיש לי משפחה שאני מתגעגע אליה.
היא: טוב לדעת שלפעמים אתה נזכר שיש לך משפחה. והיא לא כעסה
שעזבת אותה וחזרת אלינו? טוב,
       ברור שהיא לא אהבה את זה. אחרת למה היא הייתה באה הערב
ונמרחת עליך כמו עלוקה מוצצת  דם -
הוא: אני הזמנתי אותה.
היא: מה אמרת?
הוא: את חייבת להבין, פעם אחת בחיים שלי תביני אותי. אני אוהב
אתכם, אבל אני לא יכול לחיות
       בלעדיה.
היא: אני לא מבינה... אתה אמרת שהבנת שיש לך משפחה שאתה מתגעגע
אליה !
הוא: אולי נמשיך הלאה?
היא: לא, לא, אנחנו ממש לא נמשיך הלאה! אתה שיקרת לי. לא עזבת
אותה! רצית לשחק לנו שוב
       ברגשות כדי שאולי נקבל אותה בגלל הגעגועים אליך! אני
לא.. אני לא מאמינה. כנראה שאני כבר
       לא מכירה אותך בכלל!
הוא: כן, כנראה שאת באמת לא מכירה אותי! כי אם היית מוכנה
להכיר אותי, את חייבת להכיר גם אותה. היא חלק ממני והגיע הזמן
שתפנימי  תפנימי שכן, יש מישהי שהיא יותר טובה ממך, יותר יפה
ממך?
      את כ"כ ילדותית לפעמים!
היא: שלא תעז לדבר אליי ככה! מי אתה בכלל? אתה לא אח שלי! אבל
אני יודעת שזאת היא, זאת היא,
      זאת היא עשתה לך את זה! היא הפכה אותך למפלצת הזאת! אתה
לא היית ככה לפני שהכרת אותה.
הוא: חבל שחזרתי בכלל!
היא: כן, חבל. עכשיו תחזיר אותי למסיבה הזאת, אני לא רוצה
להיות כאן.
הוא: אני אחזיר אותך הביתה, את לא במצב להיות במסיבה.
היא: ממתי אתה דואג לי? אני רוצה למסיבה, תחזיר אותי כבר!
הוא: לא!
היא: כן, תן לי!
הוא: תעזבי את ההגה ותני לי להסיע אותך הביתה. אל תעשי משהו
שתצטערי עליו אח"כ -
היא: אין לי על מה להצטער כבר!
הוא: תעזבי את ההגה!!
היא: תקח אותי למסי-
הוא: תזהרייייייייי!!! [התמונה האחרונה שרואים היא, אותה שמה
את היד על הראש שלו. חושך פתאומי
       בבמה. שקט כמו התחרשות פתאומית אחרי פיצוץ או צליל חדף
גבוה ויציב כמו מוניטור של בי"ח]

[אור נדלק. שניהם מכוסים דם. הוא יושב והיא על הברכיים שלו,
הוא רוכן מעליה, מחבק אותה. בוכה? שומעים אמבולנס ברקע]
הוא: היינו בקפריסין. כשאת ואמא איימתן עלי שלא תהיו איתי יותר
בקשר בגללה רציתי לעשות לכם דווקא. שתבינו שטעיתן. אבל ככל
שהזמן עבר ככה היה קשה יותר להודות בטעות.
שנאתי אתכם שאילצתם אותי לעשות את זה, שלא נתתם לי ברירה. אני
יודעת שהיא לא בדיוק הטעם שלכן, אבל אם אני אוהבת אותה, אז...
אז זה אמור להספיק לכן.
כעסתי עליכן, אבל גם כ"כ התגעגעתי, אלוהים...
[טופח על לחייה] היי, היי, תשארי איתי... עוד קצת.
התחתנו שם, בקפריסין. היא לא רצתה חתונה מיוחדת, ואת יודעת שגם
אני לא רציתי משהו מפואר. ואז טיילנו קצת בעולם, כמו שתכננו
אנחנו לעשות אחרי שנשתחרר מהצבא. לא ידענו אז מה יהיה, אה?
באתי לארץ כדי לספר לכם שעוד מעט אני הולך להיות אבא. ואת
הולכת להיות דודה, ואמא תהיה סבתא!
לא רציתי שהילד שלי יגדל בלי משפחה מצד אבא, ידעתי שכשתדעו על
הילד תמצאו דרך להסתדר. חשבתי שהערב נוכל לצאת קצת, שתוכלי גם
לנסות להכיר אותה שוב.
כנראה שחשבתי שהכל ייפתר  באיזו דרך קסם.
אבל עכשיו זה כבר לא משנה, כלום לא משנה... למה חזרתי בכלל?!
[פרמדיקים נכנסים, מפרידים אותם. אותו בודקים, עליה מניחים בד
שחור. חושך יורד]