קובי לביוד / כמהתי |
לא המרתי את פיך
לא הפצרת סדיר בעדי
להתיר במעט הידוק מכבליך
לא היה -
כמוך סביבך
עת בגרותך -
מבדידותך היתמרה
גדולתך עד גדותיי
ואיני יודע שובע.
כמהתי לבוא בגניך
להשאיל הכרה למתים בפרחיך
להתפרש כשובל נעורים
בין עצי זקוניך.
לצמוח אדיר לגבהים
דישנתי אדמת כיסופיך
מכיר כוכבים כתודות
שאפזר באהבה במרומיך
אמליך בכתרים
ממשיכי פועלך.
לאבא
23.2.9
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|