שלג טהור וזך
נגרס תחת רגליי הבטון אשר בקרקעית גופי.
בטונדה אחר בטונדה המשקולות נגררות,
חורצות את השלג עמוקות,
לא מותירות מקום לבתוליות בעת חדירתן.
השלג גונח -
תענוג או כאב הקריעה?
והאצבעות מגששות, תרות אחר הסלעים הנסתרים
מתחת לשכמיית השלג העבה.
דגדוג נעים בעמוד השדרה,
הקרקע מתנערת מהאבקה הרובצת עליה
ובאנחה מסכמת, השלג נמוג באוויר הפתוח בשלווה.
לפחות הייתי רוצה לקוות כך.

28.2.08
איך בני האדם הורסים את הדברים הכי יפים שהטבע נתן?