אני הולכת לייבב את דרכי חזרה אלייך.
תשב ליד השולחן, מכונס בכוס שלך
סרטן של געגועים וכעס
שמתפיח אותך, פי שניים ממה שהיית
אל זעם, שבוחש סוכר לתה שלו.
אני אשטח מתנות על השולחן,
מנחות קטנות
כך שלרגע העיניים שלך יפתחו אליי, ואוכל לראות -
רומא קרובה, ואיתה שלל איים, מקומות להתחבא בהם
עד שישכך הזעם.
אני מספרת את האהבה שלנו כאילו הייתה סיפור ששמעתי
הפרטים מיטשטשים. הפנים שלך אינם.
מחכה. חמישה עשר ימים בחום הלוהב , הנורא
של האח.
חמישה עשר ימים של טפיפות הגשם.
לצעוד בחושך ולשיר - לשיר!
בממלכת הגופים הקרים האלה, העקרים,
שאין להם נחמה להציע לי.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.