והם הלכו לי
ורע לי מר לי
ולא טוב לי
להיות לבד
ואני מעוך לי
כל עולמי מצטמק לי
כשאני ברווח,
מנסה לתפוס אוויר
ולא שומעים לי
וכולם הולכים לי
ולא באים לי
להגיד שלום

שלום לך ארץ נהדרת
כשאני בקושי רואה בה אור
ואין לי דרך
ואין לי תחושה
מלבד העמימות
של הבריאה
כשהכל נוזל לי
בין האצבעות
ולא ראיתי
כשהיה לי
ולא רואה
גם אם יש

כי אני מטומטם
עקשן ופחדן
ואני מתפתל
על גופות חלומות
מזרים בי היופי
של החלום
שהולך ונגוז
כמו פרי שמרקיב
ואין רוח באופק
שום צל ושום דרך
ולא משנה כמה אמרתי
שאני אוהב
כי מי אני בכלל
אם לא אידיוט בשער (האהבה)
שמכה את פניו במצח (האלוהים)
ואם לא יהיה פה רצח
בוודאי יהיה בכתובים

בכתובים שהולכים ונגוזים
כפניהם של אוהבים
כלבבות של אנשים
כצרחתה של אהבה
שהופכת לצרחת אימה

אני, וכולי, ופניי, ושמיי