מבכה אני,
שירים שלא שלי.
פואטיקות רכות
המסתלסלות על לשוני.

צופה אני
ציורים מופשטים
המסתירים כישרון חבוי.
שלא כמוני-
כישרון שלא ראוי.

חווה אני,
אהבות מוטרפות.
ידיים רגישות,
היודעות לספק נסיכות,
אך לא אותי.

קוראת אני-
את כל המילים שכתבתי,
שרבטתי,
שכתבתי.
הכל על לא כלום
ואין בכך מאום.
חרוזים עלובים
שפוקדים את דפיי
ומאלצים את ידיי
לקשקש מילים
שלא הרגשתי מימיי.

מבכה אני, אותי
על שלא ידעתי,
או הרגשתי,
את הטירוף המסתתר
באמת.