אל תדברי ככה, שנינו יודעים שזו לא האמת. זאתי תהיה השיחה
האמיתית האחרונה שלנו ואחריה לא נדבר יותר לעולם. זה נכון
שנחליף מספר מילים פה ושם אבל שיחה לא תהיה בינינו, לא כמו
שהייתה. אחרי שהשיחה הזאת תיגמר כול אחד ייפרד לדרכו ויחזור
לעיסוקיו בניסיון לחשוב על השני כמה שפחות. את היום הראשון
נעביר בלי בכלל להסתכל אחד על השנייה, לא נדבר, לא נחליף
מבטים, תנועת יד לא נעשה אחד לשנייה. אחרי היום הראשון יגיע
היום השני, אז כבר "נחליט" שעבר מספיק זמן ושהוא ריפא את כול
הבעיות שהיו בינינו אז נגיד אחד לשני שלום אבל לא באמת נדבר,
רק היי קטן. כשנחזור הביתה נתחיל לכתוב אחד לשני מכתבים ברצון
לשמור על קשר, בהתחלה נכתוב מכתבים ארוכים שאומרים מה שאנחנו
מרגישים אך במהרה נשליך אותם לצד ונחליף אותם במכתבים יותר
שטחיים, כאלה שכוללים דברים כמו היום שלנו, הבעיות הרגעיות
שלנו ודברים אחרים שלא באמת מזיזים לנו. את המכתבים האלה נשלח
אחד לשנייה בלהט, ברצון לקבל תשובה, בתקווה מוסתרת שאולי השני
ישבור את הקרח והכול יסתדר, אבל זה לא ייקרה. אנחנו נמשיך
לכתוב את המכתבים האלו ובינתיים כול פעם שנפגש פנים מול פנים
נחליף רק כמה מילים מבולבלות ואז נחפש את התירוץ המהיר ביותר
להוציא את עצמנו מהמצב המביך. ככה השיחות שלנו ידעכו ויעלמו עד
שכול מה שיותר מהן הוא רק שלום מבולבל, אותו נחליף רק כאשר
אנחנו ממש קרובים ולא יכולים לרמות את עצמנו שהשני עסוק מידי
או לא רואה אותנו. באותו הזמן המכתבים שלנו יהיו ליותר ויותר
שטחיים, מספרים כמה שפחות דברים חשובים וכמה שיותר דברים שבאמת
לא מעניינים את השולח או את הקורא. וככול שיקרו לנו יותר דברים
והחיים שלנו יתפתחו וישתנו ככה יהיה לנו פחות מה לומר אחת
לשנייה והמכתבים יהיו ליותר ויותר קצרים ובמרווחים ארוכים יותר
עד שלבסוף נוותר עליהם כליל. אז יוותר לנו רק אותו שלום מבולבל
ואינו רצוי שננסה להמעיט בו כמה שיותר. עד שיום אחד נבין שאין
בינינו כבר כול קשר, המכתבים פסקו ולא דברנו כבר זמן רב ולכן
אין כול סיבה להמשיך בברכת ההכרה חסרת התועלת וגם זאת תפסיק.
ולאט לאט נשכח אחד את השנייה עד שיום אחד, כשאת עוברת על
הארונות שלך ורואה את כול אותם מכתבים ישנים, תתקלי בערמת
מעטפות לפופה בסרט אדום, כולן ממני. את תסירי את הסרט ותתחילי
לעבור על המכתבים: תחילה על אלו שנכתבו מרצון, מאהבה ומחברות,
ואז על אלו שנכתבו מהתחייבות מרירה למשהו שפעם היה אבל גווע.
את תעברי על המכתבים האלה ותזכרי באותה חברות זוהרת שהייתה
לנו, באהבה שחלקנו ובאותם ימים מאושרים שהעברת בחברתי. את
תסתכלי בכול אלו ותזילי דמעה של אושר וגעגוע, ואז תזרקי את
המכתבים כדי לפנות מקום לשעון שקיבלת כמתנה לחתונה ששכחת
להזמין אותי אליה.