היום כשבדיוק חשבתי עלייך
בדיוק הופעת.
אבל זאת לא חכמה,
כי אני תמיד חושב עלייך
והגיוני שניפגש באחת המחשבות.
היום כשבדיוק חשבתי עלייך
ממש הפתעת
כשהופעת מאחורי גבי
בסמטת המילים העצובות.

סמטת המילים העצובות-
סמטה ללא מוצא.
תחת מרצפות המדרכה קבורות
אהבות
שהפרידה אימצה.
סמטת המילים העצובות
לא מופיעה על המפה
והרוח בה תמיד נושבת לכיוון הנגדי
כשמנסים להתקרב.
כנראה שמישהו שם בכל זאת מנסה
לשמור לנו פה על הלב.
מסמטת המילים העצובות
אפשר תמיד להריח
פרחים נבולים, ובושם שריחו מאוס.
החתולים שם שחורים, הציפורים מתות
והספסל הרוס.
תעלות הניקוז מזרימות תמיד מים
כך שגם בימים הכי חמים
מים מלוחים זורמים כמו נחל
דמעות על אהובים נעלמים.
וכשפורצת לה קרן יחידה של שמש
מאירה נקודה קטנה
בסמטה השחורה משחור,
היא ברגע נעלמת.
קרני השמש אוהבת להאיר יחד
ובסמטת המילים העצובות
אין מקום לאור.
המגיעים אליה יחד
יעזבו לבדם
המגיעים לבדם
יישארו
ריקים גם מעצמם.
בסמטת המילים העצובות
מתחילים פתאום לתהות
על מהותנו שלנו, על מהותו של העולם.
האם בכלל ישנן כאלה
הרי הכל זה רק מילים
לפעמים הן שמחות
בסמטה עצובות
ובדרך כלל הן פשוט ממלאות חללים.
גם אנחנו בעצם,
עצמים שממלאים חלל
ובחלל הפה שלנו
יש הרבה מילים
שגם הן לרוב ריקות.
מעגל הריק מחל חונק אותי
מאז דרכו רגלי באותן הסמטאות המעיקות.
כמו זאת,
כמו ההיא,
כמו היתה.

היום כשבדיוק חשבתי עלייך
בדיוק הופעת.
אבל זאת לא חכמה,
כי אני תמיד חושב עלייך
והגיוני שניפגש באחת המחשבות.
אבל היום כשבדיוק חשבתי עלייך
ממש הפתעת
כשהופעת מאחורי גבי
בסמטת המילים העצובות.