שוכבת. לבד ובלי הכרה.
בסלע. בואדי. בתוך מערה.
כועסת. כואבת. רוצה נקמה.
ושמיכה. רועדת. חצי ערומה.

אם הייתי יכולה לא להתעורר
שם למות, ולהיקבר,
הם יסתדרו יפה מאד בלעדי
אבל החיים כנראה חזקים מדי.

מודעת. חלקית ופתאום הצינה.
תנוחה. עוברית ולא מבינה.
זכרונות. חזקים. שמתה למחוק.
מכים. בראש ומתחילה לצחוק.

לא צחוק של שמחה או הומור
צחוק מבוהל, באדום ושחור,
הופך לאיטו לבכי מעורפל
זהו כנראה צחוק הגורל.

צוחקת. בוכה. הכל מעורבב.
תוהה. מפחדת. מה עכשיו?
נמחק. נעלם. היה ועבר.
רסיסים. חתיכות. הכל נשבר.

מתחילה מהנקודה הכי נמוכה
ודמעה אחת חצופה, מלוחה,
מזכירה לי להיות חזקה ומהר.
ואף פעם, נשבעת, לא אספר.