בסופו של דבר, הבחירה הראשונה והאחרונה של כל אדם הינה דרך
ראייתו.
הבחירה הינה אחת משתיים: נשלט או שולט.
הנשלט מקבל את חייו בראש מורכן. הוא גורס כי החיים, בהיותם כה
עצומים וגדולים, הם השולטים בו וכי חירותו מוגבלת.
העניין משול לאיכר העובד את אדמתו, רואה עצמו כנתון לחסדי
הטבע.
עליבות זו היא המביאה אותו לשיגרה: השכמה עייפה לעוד יום מפרך,
לעבודה אינסופית של חרישה, נטיעה, השקייה, גיזום וקציר. בבוא
הערב חוזר האיכר אל ביתו עייף ורצוץ וכל רצונו הוא העברת ערב
שקט על מנת לנוח מהיום שעבר.
השולט, מאידך, מסכים עם הנשלט כי החיים הם עצומים וגדולים אך
כאן מסתיים הדימיון בין השניים.
השולט רואה עצמו חלק מהיקום, חלק מהחיים, וככזה גם לו ולרצונו
חלק בזרימה של הנהר הגדול.
כאשר לבבו, ראשו ונפשו טהורים - אזי מתקיימת הרמוניה בינו ובין
היקום, ורצונם המשותף הוא שיעשה.
השולט יודע כי הכל תלוי בו ובמעשיו ולוקח אחריות על כל אשר
קורה לו, גם אם השיעור שהחיים מלמדים אותו אינו ברור מספיק,
ואין הוא יודע על שום מה זכה באשר זכה, יודע השולט דבר אחד
בוודאות. הכל בגללו ובזכותו.
כאשר השולט מתעורר ליום עבודתו, יודע הוא כי אין לו על מה
להתלונן כי הבחירה הינה שלו, ומעייפת ככל שתהיה החרישה,
הנטיעה, ההשקייה ושאר עבודות האדמה, יעשה אותה השולט מתוך
הסכמה, שימחה והשלמה כי הרי הוא עצמו הביאו לידי מצב זה.
ברי כי אם ירצה השולט לשנות את מצבו, יוכל לעשות כן.
ייתכן ויהיה עליו לעמול רבות לשם כך.
ייתכן ועמלו לא יסתכם ביום אחד, אלא בעבודה ממושכת.
והיה והיקום יסכים עימו ועם דרכיו, ימצא ברכה בעמלו ואת עצמו
במצב שונה לגמרי.
לא עוד איכר, אלא צייר, רועה צאן, נווד או כל בעל מקצוע אחר.
ואולי זאת גדולתו של השולט. האומץ להעיז לחלום ולצאת בעקבות
חלומותיו.
יודע השולט כי החיים עצומים וגדולים ולכן הכל ייתכן בעולמנו
זה.
בום.