והלבד,
פנים רבות לו.
חבר, אויב,
חונק, רוגז,
שולח אותך לבתי זונות שלא נדע
שלא נדע מצרות שלא נדע,
מי ידע?

לזנות לזנות ועצי הפרי מתכחשים
מחרישים.
לבנות לבנות,
בכבישים השחורים,
באספלטים האופקיים.
לבכות לבכות,
ואחר כך בזיגזגים אחד בשניה, אחת בשני,

רק שניה!

תני לי להיות לבד
בעלוות האגזוזים
אל תחששי מחלומות נגוזים
מפירות ניתזים
אל תמוללי ספקות
אל תפריחי מועקות
רציתי בחברת הרקבונות
בנקישת המדרכות
ניכור מטהר
מאזוכיזם אינדיווידואלי
אוויר ערים.