דן ספרי / עת לכנס אבנים |
והאוויר מפעפע בנקבים אילמים
בזעקה דו-כיוונית
עכשיו כשיד מושטת פוגשת רק חלל ריק
אדים אפלים זורמים מתוך בורות סיד כבויים
מישהו מתופף עמומות
בקצב אטי
על תוף הלילה הגדול
אני שומע חשיכה מפרפרת מולי
לוחשת לי מילים מתוקות
שומע ואיני מבין
יש לחות באוויר
אולי זו עת לכנס אבנים
לכסות קירות דולפים
ולשתוק
ברחשי רקע הולמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|