|
כל יום אחרי שאני נרדם
המוח שלי נשטף בנהרות של דם
הזוי, מסוייט הלילה מתחיל
אני איש קטן שלא יכול להכיל
חוסר של שקט תמידי
תמיד רודף אותי
את כל הפחדים הקטנים והגדולים
את הכול אני שוטף עם הבקבוקים
שתי דקות של שקט
זו הפסקה קטנה בסערה שלא נפסקת
אני בוער מבפנים ורגיל מבחוץ
האש דולקת ואני לא יודע לאן לרוץ
כשהכול נכון שום דבר לא נכון לי
אני עומד במקום, אבל מזמן כבר הפלגתי
כל יום וכל שעה זה עוד עוד עוד מחשבה
ובסוף היום זה כל כך כואב
שעוד חץ של שיגרה נתקע לי בלב.
כי לחשוב בגדול ולחיות בקטן
זה עוד מעשה זדוני של השטן
הרצון להכיל את כל העולם
מכלה לי את כל השקט שרק קיים.
ואני אמשיך לחפש לי רגע של שקט
לחלום על הרוגע אבל לא להפסיק ללכת
לשחק בנימוס את כל המשחק
אפתיה עירונית טובע ונחנק
אחת לתקופה אני מצליח לנשום
וממצה עד הסוף רגע קטן של תום. |
|
|
אההה...
כן...
אני מבינה...
בוליביה מחלטרת
ביעוץ
פסיכולוגי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.