"אי אפשר להאשים אותי ברצון החזק הזה שיש בי ללכת מכאן למקום
טוב יותר, הכאב הזה גרוע יותר מכל פציעה או מכה שהיא, הכאב הזה
משתק אותך וגורם לך לצרוח אבל בשקט... שלא ישמעו, מכנס את כל
הפחדים שלך, אני רוצה לברוח אבל לא יכול, כבר ניסיתי הכל
רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אפילו התאשפזתי כבר לכמה
ימים, אני לא חושב שאני משוגע כמו שכולם אומרים, אני לא חושב
שאני אשם שנולדתי לא כמו כולם, זה נוראי שכשאני עובר ברחוב
ורואה איך אנשים מביטים בי שוב כדי להקל את מה שהם ראו עכשיו
עובר מולם, כדי להקל...אותי. וזה בסדר! באמת..בני אדם לא אשמים
שהם כל כך ביקורתיים כלפי השונה, הם נולדו עם הרוע, אני רואה
אותו כל פעם בעיניים שלהם נוצץ מת להתפרץ החוצה ולצעוק לעברי
"פריק! מוזר! לך מפה!" כמו שכבר צעקו לי כמה וכמה פעמיים, אולי
אני לא צריך להיות כאן, אולי באמת נולדתי בטעות, אני גם ככה לא
אוהב להיות כאן, אני שונא אנשים כי אני פשוט לא אוהב רוע, אני
שונא את השמש כי כל פעם שאני יוצא לראות אותה כואב לי יותר אני
שונא את הגשם כי כשאני מתרטב נהיה לי קר כל כך שאני מתחיל
לצעוק, אני לא שולט על הצעקות שלי פשוט קר לי, אני שונא דשא כי
הוא עושה לי אלרגיות, להנות מאוכל אני לא יכול כי אני צריך
לאכול תפריט אישי שמורכב מסיבים עיקריים שהגוף שלי זקוק, מותר
לשתות הרבה מים וכוס אחת של פטל ביום, חברים אין לי, כולם או
שמפחדים ממני או שנגעלים ממני ואלו שלא מפחדים ממני או נגעלים
ממני -צוחקים ממני...אני מבין את הבעיה שאני גורם להורים שלי,
אבל אני לא מבין את הבעיה שאני גורם להם, האנשים. מעולם לא
עשיתי רע לאיש, מעולם לא צחקתי על מישהו או העלבתי מישהו,
מעולם לא עשיתי משהו אסור כמו לגנוב או לרצוח ובכל זאת מנדים
אותי, אפילו לרוצחים נותנים הזדמנות שנייה אבל לי אפילו לא
נתנו הזדמנות ראשונה, מהרגע שנולדתי התנכלו אליי אין אחד שיודע
כמה נוראי זה לדעת שכשלפני שנולדתי הרופא הציע לאימי הזדמנות
להפיל אותי ולחסוך לה את כל הצער שבדבר לידתי אין אף אחד
שמבין, אף אחד שיודע אני נמצא לבדי, בגלל זה אני מחליט עכשיו
את החלטות שלי לבד, אני לא רוצה להיות קיים במעגל הרוע הזה,
אבי תמיד אמר לי שאני נשמה טובה שהגיעה לגיהינום אני רוצה
להאמין בזה שעכשיו שאני אלך מהגיהינום הזה אשוב למקום שלי בין
הנשמות הטובות, אשאיר פה את כל אותם שדים שהתנכלו לי ואלך לי
למקום אחר שבו לא צוחקים עליי ומקבלים אותי כמו שאני שאוהבים
אותי ומחבקים אותי כמו שמחבקים כל ילד, כואב לי, כואב לי כל
כך, הכאב הזה חונק אותי ואני רוצה שיפסק!אני אתגעגע לאמא שלי
ולאבא שלי אני באמת מצטער שאני הטלתי עליהם את הנטל הזה את
הטיפול בי זה בטח היה נוראי בשבילם, שמעתי את אימי לא פעם בוכה
בלילה בשקט בלי שאף אחד ישמע, אישה חזקה אמא שלי נלחמת בכולם
למעני ואם אני נשמה טובה אז היא מלאך מלא בטוהר ובטוב לב היא
הכי תחסר לי ואבא שלי מילא בי אהבה ניסה כאילו למלא את הריק
שבי אני אוהב אותו כל כך, אני מבקש סליחה על המעשה הזה אני
יודע שהם יכעסו עליי, לא יבינו למה, בגלל זה המכתב כדי להבהיר
את הדברים., כאן זהו לא מקומי בני האדם הוקיעו אותי מהחברה בני
אדם ממזמן איבדו את אנושיותם שכחו מי הם ונתנו לעצמם מעמד של
אלים, של משהו מושלם ולא מוכנים לקבל משהו פחות מושלם ממה
שהם..ובכן אני לא מושלם בעצם אני לא חושב שקיים משהו מושלם כל
בן אדם נולד עם כיעור פשוט צריך לראות את היופי שבו, אני רוצה
שכולם יראו את המכתב הזה אני רוצה שכולם יראו את המסר הזה,
מקווה שבעוד כמה שנים מקור הרוע הזה יעלם ויבראו יצורים חדשים
טובים יותר, כן אני מייחל לסוף העולם שיגיע וישטוף את הזוהמה
איתו ושאת אמא ואבא שלי יסחוף לחוף מבטחים.
שלום ולהתראות,
אני חושב, בעצם אני בטוח שאני הוא בן האדם שקיבל אתכם שונה, עד
עכשיו. "
סוף העולם יגיע כשכל הנשמות הטובות יחליטו שהגיע הזמן לעזוב
את כור הרוע ואז באמת כבר לא תהיה כל סיבה לא לשטוף הכור הזה
מכאן.
אנחנו לא מושלמים ואם תשאלו אותי, זה כל היופי שבדבר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.