השיר הישן מתחבא לו במגירה
בין כל קורי הנפש,
בין כל זעקותיי הנושנות
זרוע שם הוא לבדו
מחכה לרגע שינבוט
שינוער האבק ממנו בנשיפה
חמה
לו רק יכל לחזות שוב באור הזוהר
להתחכך ברוח
כמו אבקן שמפלס דרכו בריחוף
להיות יום אחד
ורד
כך ממתין לו השיר
להיקרא שוב
להיות נזקק
ללחשי קדושה
לשריקת הרגיעה
בהן שלווה
אהובתי
ואני שכוב בין
נשימתה
לנשימתי
מאיר פרידמן / ורד פרידמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.