עולם אדם, כקערה ריקה,
מטפטפת לתוכה, טיפות זעומות של הבנה.
עומדת על ציר, ארוך, דק ומחודד,
כך נולדה, כך כעת, כך תהיה שם לעד.
מסתחררת כמו רקדנית על פוינט מעורטל,
בכל רגע חדש מגלה את שיווי המשקל.
בזווית מתנדנדת מהלמה? לאיך?
בינתה היא הסוד, איך לעולם לא להתהפך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.