באמצעה של השממה,
בארץ אין בה ניד וניע,
עומד, מוקף הוד ודממה,
אנצ'אר - אחד, ואין שני לו.

נולד מבטן הישימון
ביום חרון שוכן המעל;
וענפיו חסרי הגון
ושורשיו ספוגים ברעל.

נוטף הרעל על גזעו,
נמס בשמש היוקדת;
ובין ערביים שב לקפוא
כשצינת הליל יורדת.

ואם ענן ימטיר גשמיו
על זה העץ - הן הם כבר רעל;
ואם יפגע בו אך משב -
מיד בו רוח מוות תעל.

וכל חיה או בת-כנף
בכל כוחם בורחים ממנו;
וכך, ממית הכל, ניצב
אנצ'אר, ואין בודד הימנו.

היצירה הזו היא תרגום חלקי של שיר מאת המשורר הרוסי א.ס.
פושקין.