נאוה פלד / שוב אני זוכרת |
מחייכות.
קטנה,
גם תמירה
בדרכה, ממהרת.
עקבותיה,
שובל רענן
אופטימיות
סילואט של גברת.
ואני, רציתי
לגנוז
זיכרון אחרון -
לדפדף לאחור
להשיל מועקה
לראות,
את אימי שלי.
דמותה -
שוב מנחמת.
אם רק
ידעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|