התעוררתי הבוקר מתוך עולם שלם של תהיות,
התעוררתי הבוקר מתוך עולם שלם של טעויות.
איך קפה ואלף סיגריות עושים לכלוך בכל הגוף, אבל מנקים יופי את
הנשמה,
הטוהר בשאלות, בזכרונות, הטוהר בך.
סוף סוף הצלחתי להגיע לכמה תשובות שחיפשתי,
אחרי שנה של שינה וחלומות בהקיץ - התעוררתי,
התעוררות כזאת כמו משעון מעורר שמבהיל אותך בשבע בבוקר אחרי
לילה מלא אלכוהול ושינה טרופה,
שינה של עייפות מצטברת, שינה אחרי תקופה חסרת מנוחה.
אני חושבת שזה הלילה הכי ארוך בחיי, אף פעם לא נרדמתי לשנה.
מי נרדם לשנה? אפילו דובים ישנים רק חורף, רק עונה.
אבל אני כמו החקלאים, להם יש שנת שמיטה. לי הייתה שנת מיטה.
איך כל החיים שלנו קשורים בלולאות, לולאה ללולאה מחוברת.
ואם לא תהיה מחובר לעצמך "תיפול בין הלולאות", היא אומרת.
ויש קשר חזק שמחבר ביניהן, הכי חזק בעצם,
לפעמים אפילו הלולאות מאבדות משמעות בהשוואה לקשר עצמו, וזה
הקסם.
לא ברור אה? נותנת בי מבט בוחן, וממשיכה,
גם לא ברור לי למה טבע האדם ללמוד דרך עינויים,
סוג של  עוד ירושה שקיבלנו מאבותינו חוץ מאדמת ארץ מלאת קודש
ודם.
חיפוש אשמים פתטי. היא מחייכת, פעם זו נסיגת ונוס, פעם הירח
בבית השביעי ופעם אבותינו,
                  עוד סיגריה!