ישבתי שם
בין העשן, הקירות הוורודים
לקחתי שכטה עמוקה
ונתתי לעשן להרדים לי את המוח
להציף את המחשבות.
השקיעה הייתה כחולה
היה קר
ואני הרגשתי את הבדידות שלי
נצמדת אל הגרון
חונקת.
השתעלתי, הוא שואל אם קר לי
ואני תוהה
למה
בכלל אכפת לו.
ושוב פעם, עם הקול העדין הרך הזה
הקול שכל כך רוצה ללחוש לי
אני אוהב אותך.
הוא דוחה אותי.
אני רוצה את הרחוק ההוא, המגעיל, הקר
החזיר הזה.
אני דוחה אותי.

כל כך קר בחוץ ואני
מדמיינת איך חם לנו ביחד
מחובקים
בפרדסים שאצלך
או אצלי
ואתה מחייך את החיוך הממזרי שלך
ואני מנסה להשלים עם המערכת יחסים המעוותת הזאת
בראש שלי.

והנה אתה שוב קוטע לי את המחשבות
עם הקול העדין הרך הזה
שכל כך דוחה אותי.

19.2.08