ארז לבנון נרצח בשנת תשס"ז ביער בת עין בעודו מתבודד
אדם מיוחד במינו היה,
איש מנוף אחר,
נוף גן עדן.

לזכרו -

רגליו היחפות מלטפות האדמה
שירת העשבים סביבו ורק אור הלבנה
כסנה ליבו הבוער
געגועי אש בקרבו אוצר
ובעודו חושף נבכי נפשר
ומשיח לפני יוצרו שיחתו
קם עליו צורר להרגו.

והאל השוכן בתוכו
חולק עימו מלוא כאבו
ובינתיים,
עצורי נשימה עומדים דרי שמיים
הכל על מקומו קופא
שכן,מימי בראשית לא היה כדבר הזה,
לא בת קול שלח
לא שרף ולא מלאך,
כי אם בורא עולם קם מכיסא מלכותו
לאסוף, בכבודו ובעצמו, את יציר כפו.

בלאט מתקרב
אל בנו הדואב
והשמיים עודם בדמדומים
ומאחורי מלכו של עולם-פמלייה ארוכה של מליצים
משבחים ומהללים.

מבטו רך ואוהב
ודמעותיו נוטפות ומזככות זה הלב.
כנהר זולגות
ועם טיפות הדם האהובות מתערבבות.

ובנו חש כל טיפה ולטיפה
ועל פניו חיוך של כמיהה עלה
לזאת חיכתה נשמתו כל ימיו
לזכות בזיו אלוהיו.

בידיו לא נלחם
רק כבעל עוף פרשם
ובעוד החרב מתהפכת בקרבו
רגע לפני שמסר לאל עליון נשמתו
ללב העליון חיבר את ליבו,
ידו על עינו
ובקול דממה דקה לחש:
"שמע ישראל ה' אלוקינו - אנו אחד"!

החרב את ליבו בקעה
אך שלם מאי פעם היה
שלמות ליבו
בקדושת מותו.

ואל שדי נשבע לנקום
את דמותו על בגדו של אותו יום ירקום.
עין תחת עין תהיה נקמתו
כי זה הנער היה כבבת עינו.

ונצר את זה הבן בבית גנזיו
וכך אמר ליושבי עליון משרתיו:
"מזה החומר ייבנה ביתי
מארזי הלבנון.
וזה הארז יהיה בקודש קודשי"

"כי האדם עץ השדה"
וקול ה' מתהלך ביער-איכה?
וארז בקול כוחו ענה:
      "הנני"!