לאחרונה הועבר בכתב פלסתר חדש מביובו של הצהובון "כתם" והפעם
-בעניין תחרות "שירה על הדרך" - על הצלחתם של משוררים בוגרי
בית הספר לשירה הליקון וההכרה הציבורית באיכותם. הטענות
כשלעצמן מגוחכות  - תחרות "שירה על הדרך" נערכת כמובן מטעם
עיריית תל אביב, והשירים שנשלחים אליה בעילום שם מוערכים על
ידי ועדה בת חמישה שופטים.

הילד משליך הרפש יהודה ויזן מהצהובון, שעסק עד כה רק בלכלוכים,
ודאי אינו יכול להבין מהי שירה, אבל הוא מוזמן לקרוא וללמוד
מכמה ספרים איכותיים שיצאו גם לאחרונה תחת עטם של בוגרי
הליקון: נטעלי בראון, ענת לוין, אלי אליהו, אריאל זינדר, אורית
מיטל, רונן אלטמן-קידר, תמיר להב-רדלמסר, ענת זכריה, ואלמוג
בהר.

אחרי הצהובון הרביעי ראוי היה רק לפהק ולסתום את האף, אבל מחמת
שמם הטוב של פרופ' עוזי שביט  שהיה יו"ר הוועדה ב-2005, ושל
חברי הוועדה רנה ורבין, אמיר אור, אגי משעול והדסה וולמן כדאי
אולי להבין את הסיבה האמיתית לכתם ולסחי.

כמו השקרים הקודמים שהתפרסמו בצהובון כנגד "הליקון", כך גם
השקרים החדשים באים ליצור מסך עשן מסביב למשפט שמנהלת המדינה
נגד עסקן הספרות גבריאל מוקד, הרבי של חבורת הצהובון. מוקד
מואשם במעילה במאות אלפי שקלים מכספי הספרות העברית ב"גנזים",
זיוף פרוטוקולים של הנהלת אגודת הסופרים, מירמה והפרת אמונים.


אמיר אור שהיה בין אלה שחשפו באומץ את פשעיו של מוקד נעשה
מאותו רגע יעד להכפשה, דיסאינפורמציה ושקרים.

גם על פרשה זו הפיץ מוקד סיפורים דמיוניים, אך ספק אם בית
המשפט יבחן אותם על פי ערכם הספרותי.  לאחר שנים של השהיות
ודחיות, הוא זומן לפני כשבועיים להקראת כתב האישום בבית המשפט.
בגלל מחלת השופט שוב  המשפט נדחה, אבל סוף האמת לצאת לאור.
אנחנו מצפים בקרוב להטחת האשמות כנגד בית המשפט עצמו, אבל יש
לקוות שהפעם מאחורי סורג ובריח.



כתבות על הפרשה וכתב האישום התפרסמו ב"גלובס" וב"הארץ"  -

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/805409.html?more=1

הסיפור במלואו עולה על כל דמיון.