בתחילה אתה הולך. אתה לא ממש בטוח
קצת נסחב ברוח. ריק כמו לוח
שממתין לכתובים ערבים לחך.
בתולי הלוח מבקע גיר. את צעדיך אתה ממיר
בצעדי ריצה מוסתרים. נחבא אל צילו של קיר.
רגליך דוחפות את גופך על פני האדמה. ולה מה?
במהרה אתה מבחין במאמץ. הכוכבים אדים לך - אתה רץ.
הירח מאיר את דרכך. במים תרווה צמא.

ועכשיו אתה כבר מרחף. תחתיך חולף, ללא הרף,
האספלט השחור. בעיניך אור.
הארץ עצמה נפלה בקסמיך, ואתה, כמו מכשף
בנגיעות קלות של רגליך - אותה הודף.
הוי, לבנה אתיופית, מה צמאה נפשי אחריך.
באורך ארווה כשיכלו המים. אוכל מקרנייך,
כשיאזלו כוחותיי. ותחת ארבע אמותייך,
אמצא מנוחתי.