קודם כול,
הייתי רוצה להגיד
למישהי 'חיים שלי'.
כמו שאום כולתום אומרת,
אינתה עומרי.

אבל הלילה,
בדרך לשדה התעופה
עבר בי שקט כזה
שהנביט בין נשימה אחת
לזאת שאחריה
אמת

וידעתי שמישהו
או משהו,
לא יכול להיות
החיים שלי

נופיי משתנים
ואנשים חולפים בי
כמו עצים על פני
כביש אבוד.

וככה שביר במיוחד
בלילה הזה
חיכיתי בשדה התעופה.

שעה שלמה
שהייתי צריך לסבול
את הצמרמורות הזאת

רגיש כלפי כל דבר
וסובל מהחיים האלו,
לא משום סיבה
נראית.

וגם עכשיו כשאני
כותב

אני מתקשה להיות פיוטי
ורועד באמת.

בחורה כמעט יפה
עומדת באולם קבלת הפנים.

אני מסתכל, כמו שאני רגיל,
הישר אל התחת.

היא שמה לב אליי
ונראה כי מבטי מטריד אותה.

נבוך, אני עובר אל צדו
השני של האולם
לטובת שנינו.

בחוץ,
מטוסים גדולים
ושקטים

מהסוג המרגיע.

אני מסתכל על שניכם
ואתם מתנשקים
ומתחבקים

אני
אוהב אותך כלכך,
אני מצליח להתחמם
מהחום שעובר בך
כשאתה נוגע בה.

זה חורף וזה מגיע לך
מבלי שטיפה אחת של קנאה
זולגת אליי.

אלו כאבי גדילה.

אני מתהלך בטרמינל
וחושב לעצמי
מחשבה כלכך לא פשוטה בשבילי:

ז ה  ח ש ו ב  ש י ה י ה  ל י  ט ו ב

בשבוע האחרון,
אני מאושר מדי
וזה מקשה על יכולת הדיבור שלי

ההברות שלי נהיות
סמיכות ולא ברורות,
כמו פה מלא ברוק לפני הארוחה.

אני חוזר לבתים ריקים
וזה ממלא אותי
ונותן לי שינה עמוקה
וכוחות כלכך גדולים בבוקר
עד שאני עלול לקרוס.

חלמתי שאני במיטה
מגלם את דמותו
של וינסנט גאלו בבאפלו 66'.

צמא לאהבה,
רגיש לזבובים ולאוויר,
מקופל במיטה עם פניי לקיר.

תעשי לי את זה קל,
אל תהיה קשה אתי,
תהיה טוב אתי,
תהיה טוב אתי,
תהיה טוב אתי.

תן לי צ'אנס.

אני אוהב יותר את אחי
ואוהב יותר את אמי
ולא יכול להיות בסביבתם.

מנהל יומנים מהסוג המיישר.

אני מיישר את חיי,
אבל אוחז בטקסים הקטנים.

(קובע עם עצמי לקפה  
וחושב על השנה הקרובה
ולא על זאת שהייתה)

מוכן לשלם יותר בשביל
חיבוק או מילה טובה


27/02/08