שוב, אותה הדממה.
שתיקה, די מוכרת, שלי ושלך.
והמבט מצטלב,
אך לא אומר שום דבר,
רגע ועוד רגע, הכל נעלם.
עכשיו, נסגרת הדלת.
ואתה לא יודע , מה נסגר כאן, אבל
קמת ,קמת, הלכת ,
הלכת ,ולי לא נותרה שום ברירה..
צל ירח בוהה בי,
וזאת פעם אחת, ראשונה של בדידות.
טעם של אושר ועצב ,
מתערבב וחוזר מתוך כף המציאות.
כך, עוד דלת נסגרת.
מילים שפוזרו נאספות בשנייה...
ושוב, הרגשה ממכרת
צלילים נאלמים אל מול אותה התחושה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.